צה"ל פרסם צו המורה לכל תושבי העיר עזה להתפנות מידית לדרום הרצועה. בצה"ל מעריכים כי למרות אזהרות קודמות ורבים שעזבו, נותרו בעיר מאות אלפי תושבים. בעוד שדובר רבות על המשבר ההומניטרי והצורך בשיקום, כמעט ולא התקיים דיון משמעותי על קריסת מערכת הבריאות בעזה והשלכותיה הישירות על ישראל ואזרחיה. קריסה כזו מהווה תמרור אזהרה המחייב פעולה מיידית, שכן אין גבול מדיני המונע מעבר של מחלות מידבקות וזיהומים.
הסיוע ההומניטרי מתמקד בעיקר באספקת מזון, אך אינו מספק הגנה מפני תחלואה. הרס נרחב של תשתיות מים וביוב, פגיעה במרפאות ובתי חולים, מחסור בצוותים רפואיים, תרופות וחיסונים, צפיפות גוברת של האוכלוסייה, במיוחד לאחר כיבוש העיר עזה וה"דחיפה" דרומה, מגורים מאולתרים ותנאי היגיינה וסניטציה ירודים, יוצרים קרקע פורייה להתפשטות מהירה של מחלות מידבקות ומהווים "פצצת זמן" בריאותית.
קריסת מערכת הבריאות בעזה אינה רק בעיה מקומית, "מגודרת", בעזה, אלא אתגר מהותי עבור ישראל. בהיבט הבריאותי, הימצאות כוחות צה"ל בלב הרצועה חושפת את החיילים לסביבה צפופה ומזוהמת, לחיידקים עמידים ולמחוללי מחלות מעיים. התפרצות תחלואה זיהומית לא רק שתכביד על תפקוד הכוחות ותיצור אתגרים אל מול האוכלוסייה המקומית, אלא גם עלולה לסכן ישירות את חיילינו ואף מעבר לכך. לפיכך בעיה רפואית מקומית עשויה להפוך לאיום ביטחוני ממשי. בהיבט המדיני, לקראת העצרת הכללית של האו"ם ושיח מול ארה"ב וגורמים בינלאומיים נוספים, התעלמות מהיבטים רפואיים עלולה להיתפס ככשל מוסרי נוסף ולחזק טענות על "רצח עם". מעבר לכך, לפי אמנות ז'נבה, לכוח צבאי השולט בשטח יש אחריות משפטית לדאוג לצרכים הרפואיים של האוכלוסייה, ומכאן שהתדרדרות המצב הבריאותי נושאת השלכות משפטיות ומדיניות חמורות.
לפיכך, על ממשלת ישראל לגבש תפיסת מניעה ותוכנית פעולה מיידית לשיקום בסיסי של מערכת הבריאות בעזה, כדי למנוע קטסטרופה בריאותית שתפגע באוכלוסייה המקומית, תכביד על פעילות ושלום כוחותינו ותגרור השלכות אסטרטגיות חמורות בזירה הבינלאומית.
התרעות פיקוד העורף