לפני כ־50 שנה הייתי מכור לספרים של הסופר האמריקאי דיימון ראניון, שכתב על העולם התחתון של אמריקה, בעיקר של ניו יורק בשנות ה־30. מאחר שבאותה תקופה הייתי חזק בבלגנים של תל אביב, חשבתי לעצמי (וטעיתי) שאני מסוגל לכתוב מחזמר שכל עיסוקו הוא העולם התחתון של ישראל, ובעיקר של העיר תל אביב.
הבסיס למחזמר היה אמור להיות השיר ההזוי הזה שלפניכם. היו לי כמה ישיבות עם מוזיקאים ואנשי תיאטרון. דיברנו, צחקנו, עישנו, שתינו. מחזמר לא יצא מזה. השיר הופיע בספרי "על גדות הביוב", שיצא ב־1995. 30 שנה אחרי, אני מנסה שוב לעוף על כנפי הדמיון ולנסות ליצור מחזמר על העולם התחתון הישראלי של לפני 50 שנה, ומה נעשה ממנו היום. "הזיה מהשטח - קצב הראפ", כך קראתי לשיר. הנה הוא לפניכם.
התרעות פיקוד העורף