צרור יריות מנשק אוטומטי פילח את השקט ששרר במטוס החטוף. אני מתעורר בבהלה, ותוהה אם זה אמיתי או שאני חולם חלום? לא!! זה לא חלום. יריות וקולות נפץ אדירים נשמעים ברמקול של מקלט התקשורת. “אלוהים אדירים, הם רוצחים את הנוסעים במטוס", נשמע קולו המבוהל של הטייס ששידר מתא הטייסים.
הדרמה החלה ב־23 בנובמבר 1985. מטוס איג'יפט אייר בטיסה 648 מאתונה לקהיר נחטף. המטוס הונחת לתדלוק בקפריסין. כל רשתות התקשורת בעולם מנסות לקבל שביבי מידע כדי לדווח. אני מאזין לתדרי המטוסים ומגדלי הפיקוח באזור. לפתע נשמע קולו של הטייס, המדווח למגדל הפיקוח בקפריסין על החטיפה. אני מתקשר למנהל שלוחת NBC בהרצליה.
חולפות דקות שנראות כנצח. “טיסה 648, כאן מגדל הפיקוח בלרנקה, התדלוק הושלם, השלטונות באיראן מודיעים שאם תנסו לנחות בטהרן, המטוס יופל". החוטפים מסורבים לנחות גם באלג'יר. מגדל הפיקוח במלטה מאשר למטוס החטוף לנחות שם. במטוס היסטריה, בקשר נשמע קולו של החוטף, וברקע נשמעים קולות מצמררים. “הצילו, אל תהרגו אותנו", צועק אחד הנוסעים. חסרי אונים מול חוליית מחבלים חמושה ואכזרית.
לפתע נשמע בקשר, “האם אתם קולטים אותי?", קורא המחבל בקשר למגדל הפיקוח של מלטה. "הוצאנו להורג שני נוסעים, שתבינו שאנחנו רציניים. בעוד כמה רגעים נשליך אותם למסלול, תוכלו לראות את הגופות". אני שומע את הדברים, מקליט ומעביר דיווחים בשידור חי לרשת הטלוויזיה בארה"ב ולגלי צה"ל. מאזין בזעזוע לתקשורת בין מגדל הפיקוח במלטה למטוס החטוף. מי יודע איך תסתיים הדרמה? והמחבל ממשיך.
אני מאזין לתקשורת במטוס באמצעות חובב רדיו מקומי חבר פרלמנט בשם הנרי. הוא גר בסמוך לשדה התעופה. הנרי קולט את השידורים מהמטוס החטוף ומגדל הפיקוח ומעביר לי אותם בתדר חובבי רדיו.
שעות אני עוקב אחרי הדרמה, מרגע החטיפה, התדלוק בקפריסין וכעת הנחיתה במלטה. שידור בלעדי מתוך המטוס, אני משדר למעשה לכל העולם. המתח בשיאו, מגדל הפיקוח מעביר את הדרישה והזמן עובר, כל דקה נראית כנצח. אני ממשיך לדווח לחדר החדשות ב־NBC, ומיד אחרי כן פורץ לשידור בגלי צה"ל. אני יודע שבמטוס יש גם ישראלים שסכנה מרחפת על חייהם. בשעה העגולה נשמעות צרחות במטוס, המחבלים בוחרים נוסע.
“אל תיקחו אותה!", צועקת אישה אחרת באנגלית. “תשתקי או שניקח אותך!", מאיים עליה המחבל. הנוסעת נסחבת בכוח, באכזריות לאורכו של המטוס מול עיניהם המבועתות של יתר הנוסעים. “תתקדמי!", הם צורחים לעברה ומושכים אותה במהירות. צעקות מהמטוס של נוסעים, ואז שוב נשמעת ירייה. “רצחו אותה!", נשמעים הקולות. דלת המטוס נפתחת לרגע, והגופה מושלכת למסלול כמו הייתה חפץ חסר כל משמעות. נוסע שלישי נרצח. "בכל שעה אחד מכם ימות!", מסביר המחבל גם לנוסעים המבוהלים, שלא מבינים כיצד הגיעו לסיטואציה השטנית.
מצד אחד אני עיתונאי שמסקר אירוע מטלטל, מצד שני, אני חושב על הנוסעים שנרצחו. על משפחותיהם שיקבלו את הבשורה הנוראה מכל. אני תוהה אם אני העיתונאי היחיד בעולם שמאזין לדרמה בתוך המטוס, ואני מתפלל שזה כבר יסתיים, היו לנו מספיק חדשות ללילה אחד. הדקות נוקפות, שמועות שאולי המצרים מתכננים משהו. עוד שעה עוברת, עוד נוסעת חסרת אונים נבחרת ונגררת באכזריות. צרחות האימה ברקע. רק שלא יירו בה, אני מתפלל בליבי, אך המחבל יורה בראשה וגם היא מושלכת למסלול. הצרחות מהדהדות דרך מכשיר הקשר, כאילו אני בתוך המטוס. ממשיך ומדווח לעולם. הלב נקרע ואני ממשיך לשמור על קור רוח, לעשות את עבודתי.
עורך החדשות מתקשר מניו יורק, בודק שאני בסדר ואומר “כל רשתות החדשות בעולם מעבירות את הדיווחים שלנו". מצד אחד אני מרוצה מהבלעדיות, מצד שני אני שומע את היריות במטוס, הצרחות, הטרגדיה, וחייב להמשיך. אני מבין שאירוע כזה יכול להימשך עוד זמן רב, ויגבה כנראה עוד קורבנות. כוחות הביטחון מנסים להרוויח זמן, לתכנן השתלטות על המטוס או להגיע להסכם כלשהו.
חולפות שעות. חרדת המחבלים מורגשת בקולם, והם ממתינים לתשובה לדרישותיהם. הקשר בין המטוס למגדל הפיקוח דומם. הנרי קורא לי בקשר. “דיוויד, השידורים מהמטוס הפסיקו בשלב זה, אבל בטלוויזיה הממלכתית של מלטה מדווחים שהקומנדו המצרי השתלט על המטוס ושחרר את החטופים". אני מתקשר בקו השידור לדסק החדשות בניו יורק. "האירוע נגמר - החטופים שוחררו". כל רשתות התקשורת בעולם חוזרות לשידורים הרגילים.
נשמתי לרווחה, שעת לילה ואני יורד לחדר השינה, מתקשה להירדם, מדמיין שוב את האירועים ואט אט נרדם. לפתע מצלצל הטלפון ליד מיטתי. קולו החרד של הנרי נשמע "דיוויד, חזור מיד לתחנה!", אני רץ לתחנה והנרי מדווח: “טרגדיה נוראה, פעולת הקומנדו המצרי נכשלה, עשרות הרוגים ופצועים בקרב הנוסעים ואנשי הצוות.
אני מתקשר לדסק בניו יורק כדי לעדכן על האירוע שהסתיים בטרגדיה נוראה. אני מנסה לדווח. אני מתרגש וכמעט פורץ בבכי, בקושי מבינים את דבריי. “אתה בטוח?", שואל הכתב בניו יורק, אני מאשר. הוא מבקש ממני להמתין, הוא צריך אישור לפרוץ לשידור ואני דרוך, כותב לעצמי כמה מילים... 1,2,3, ואנחנו פורצים לחדשות. הכתב מבקש פרטים, ואני מעדכן. רשת NBC הייתה שוב הראשונה לדווח על הטרגדיה הנוראה בזמן אמת.
התרעות פיקוד העורף