מצבה של בריטניה נראה אז נואש. נראה היה שנותרה בודדה מול גרמניה בעולם. במצב, זה רוב חברי קבינט המלחמה של צ'רצ'יל, בהנהגת צ'מברלין ושר החוץ הלורד הליפקס, דרשו לקבל הצעת גישור של בניטו מוסוליני ולהיכנס למו"מ עם היטלר.
צ'רצ'יל ידע שעצם הכניסה למשא ומתן ימסמס וישחק את הנכונות בעם הבריטי להילחם, אז הוא עקף את קבינט המלחמה, פנה לפרלמנט, שידר לעם הבריטי וכפה על התבוסתנים בקבינט שלו – לתמוך בהמשך המלחמה.
צ'רצ'יל היה מגדולי הנואמים בהיסטוריה. מול שפת החלקות של תומכי המו"מ (ולמעשה - הכניעה) הוא חצב מילים קשות: "אנו מצויים בשלב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה... הייתי אומר לבית - לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע. ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר".
"עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל. אתם שואלים, מהי מדיניותנו? אשיב לכם: להילחם בים, ביבשה ובאוויר, בכל כוחנו... אתם שואלים, מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון; ניצחון בכל מחיר, ניצחון חרף כל האימה ...שכן ללא ניצחון, אין הישרדות".
ושבועיים אחר כך הביס את התבוסתנים כשאמר לבריטים: "אני משוכנע שכל אחד מכם היה קם ומעיף אותי ממקומי אילו הייתי שוקל משא ומתן או כניעה אפילו לרגע. אם סיפורו של האי שלנו אמור להגיע לקיצו, מי ייתן שייגמר רק כשכל אחד מאיתנו שוכב על הקרקע נחנק מדמו שלו".
אז והיום
אולי התכוון רק להיבטים כלכליים מצומצמים, ולצרכיה של ישראל בנשק, לא למצבה של ישראל בעולם בכלל - אבל התקשורת עטה על כמה מילים שלו, והאופוזיציה טענה שהוא מטורף. הבורסה ירדה באחוז וחצי. בחדשות אמרו "נתניהו הפיל את הבורסה", ובכך העצימו מאוד את חשיבות הנאום. למחרת, חזרה הבורסה לרמתה הקודמת.
"ישראל נכנסת לבידוד מדיני, נצטרך להתמודד עם כלכלה סגורה... אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שבו תעשיות הנשק שלנו יהיו חסומות, ונצטרך להיות אתונה וסופר־ספרטה, להסתגל לכלכלה אוטרקית - אין לנו ברירה. לפחות בשנים הקרובות ניאלץ להתמודד עם ניסיונות הבידוד הללו, וקודם כל נצטרך לפתח את היכולות שלנו להתמודד עם עצמנו״, אמר נתניהו.
יש דמיון רב בין טבעת החנק שהקימו איראן וגרורותיה סביבנו, תוך דהירה לנשק השמדה גרעיני, ובין מצבה של בריטניה באמצע 1940. למתבונן מבחוץ המצב נראה כמעט נואש. גם התבוסתנים מבית, הצ'מברלינים דאז בבריטניה, לא היו מסוכנים יותר מאלו שבביתנו היום.
ה"טיימס" הלונדוני למשל, מייצג מובהק של התקשורת הבריטית, תמך בפיוס עם היטלר. ממש כפי שרוב ערוצי התקשורת הממלכתיים והמסחריים אצלנו תומכים במו"מ עם חמאס, הפסקת המלחמה ועסקת חטופים בכל מחיר. הם מרמים את עצמם ואת הציבור באמירה ש"תמיד אפשר יהיה לחזור ולהילחם בחמאס". רק לצורך זה הם מוכנים להתעלם מהבידוד המדיני שיכפה עלינו ציות באיומי סנקציות משתקות.
"הלשעברים" שלנו מסוכנים לקיום ישראל לא פחות מצ'מברלין והליפקס בקבינט של צ'רצ'יל. צ'מברלין לפחות לא הפך עצמו לוויליאם ג'ויס, "הלורד האו האו", הבוגד הבריטי שערק לברלין ושידר תעמולה משם.
אלה שלנו מאשימים את ישראל בפשעי מלחמה וקוראים לחיילים לסרב פקודה – מכאן, מהבית. גם בשנאה יש קווי דמיון. על צ'רצ'יל כתבו ב־1940 "תואם דמותו של הרמן גרינג, מלא בתשוקה לדם וקרבות, נפוח מאגו ואסון למדינה". אצלנו משווים להיטלר. יש גם דמיון היסטורי במהפך שהתחולל. מ"בריטניה לבד מול גרמניה" – לחורבנה השלם וכניעתה ללא תנאי של גרמניה כעבור חמש שנים.
ואצלנו - ממצב של טבעת חנק ואש הולכת ומתהדקת, של טבח 7 באוקטובר, ואפילו סכנה חמורה יותר - אם חיזבאללה היה מצטרף מצפון, מאיראן על סף נשק גרעיני – עד להפיכת הקערה על פיה: פגיעה אנושה בתעשיית הגרעין והטילים האיראנית, חיסול מנהיגי הטרור בלבנון ובעזה, בטהרן ובתימן, קיפול חיזבאללה, חורבן בעזה, ניסיון חיסול בלב דוחא, בירת קטאר – כל אלו ניצחונות שעליהם חתום נתניהו. ממש כפי שהוא חתום על המחדל הנורא של 7 באוקטובר והקונספציה שהובילה אליו.
סופר ספרטה
נאומו של נתניהו היה חריג. התרגלנו שהוא משקר לציבור, מייפה את המציאות או משחיר אותה לצרכיו, לש את העובדות לפלסטלינה. "תמיד הייתי נגד ההתנתקות", אמר בלי למצמץ האיש שהצביע שוב ושוב בעדה. אבל השבוע: בידוד מדיני. כלכלה סגורה. אולי מצב שבו תעשיות הנשק שלנו חסומות.. אתונה וסופר־ספרטה... כלכלה אוטרקית...
אני יודע, גם מבקריו של נתניהו יודעים שהוא לא התכוון שנצטרך להתחיל לייצר פלייסטיישנים, פלאפונים או שואבי אבק רובוטיים, אלא את הנשק והחימושים הדרושים לנו. הכל יודעים, גם הוא, שלעולם נהיה תלויים באספקה מבחוץ של חומרי גלם.
על ארץ ישראל הבטיח לנו ספר דברים כי היא "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת". נניח. ניקל, אלומיניום או טיטניום – בפירוש לא הובטחו. אבל השימוש במונח "ספרטה" שרף את הנתיך לרבים, כנראה בעיקר בגוש דן.
הספרטנים היו קשוחים, סגפנים, מסתפקים במועט, סוציאליסטים, הנהיגו חינוך חובה צבאי, טיפחו משמעת ברזל, דיבור קצר ("לקוני"), והתגאו בכך שאין להם חומות מגן כי אין אויב המעז להתגרות בהם ולדרוך באדמתם. הם נלחמו (וניצחו!) את האימפריה הפרסית הגדולה מהם עשרות מונים. נאסר עליהם השימוש במטבעות זהב וכסף. האובולים שלהם היו גדולים וכבדים ועשויים ברזל, כדי לדכא את תאוות הבצע והרכושנות.
אתונה, לעומת זאת, טיפחה מחשבה חופשית, פילוסופיה, אומנות, את מכרות הכסף שייצרו את הטטרדרכמות שלהם ואת "החיים הטובים". נתניהו אמר "בידוד" "סופר־ספרטה" ו"משק אוטרקי". נראה כי הן המקבילות בעיניו לדם, יזע ודמעות של צ'רצ'יל.
מתנגדיו טוענים שהוא ממיט עלינו גם שואה כלכלית, נוסף על המדינית והצבאית. ואני חושב שהחברה הישראלית הייתה נשכרת מאוד לו נגמלה מההדוניזם האתונאי – והייתה מסגלת לעצמה שוב אי אילו ערכים ואורח חיים ספרטניים יותר.
התרעות פיקוד העורף