פעם ידיעה כזאת הייתה מקפיצה אותי: מפלגה חדשה קמה. מישהו הכניס את הכפית לכוס התה, וערבב בחוזקה. יש אקשן, התרחשות! הייתי עוצרת את הנשימה לכמה דקות, עושה טלפונים, מתעדכנת, כועסת על עצמי שלא קיבלתי ראשונה את הסקופ.
זה היה עוד כלום. כששמעתי את השם המקורי, החסרתי פעימה. "ישר". וואו. מי היה מקורי כל כך לצאת עם ההברקה החד־פעמית הזאת אומרים על פרשנים פוליטיים שהם ציניים. אני מתאמצת תמיד להיעלב מהאמרה הזו. בינינו, היא מדויקת להפליא. המערכת הפוליטית, קצב השינויים בה ועוצמת החארטה והטלטלות שהיא מעבירה את הציבור הישראלי, לפעמים ממש לחינם, מקהה לנו, העיתונאים, את הרגש, את התמימות, את האמונה. אם לא היינו צוחקים כל היום על כל מהלך, היינו בוכים. מנגנון הגנה, שלום לך.
וכך, מה שהיה אמור לגרום לציבור להתרגש, מפלגה חדשה ומרעננת, גרם לי לפהק, ונדמה לי שגם נרדמתי קלות כששיננתי את הליהוק החדש: רמטכ"ל, מיליונר, משפחת חטופים, כלכלן ועוד מנכ"לים לשעבר של משרדי ממשלה. רשימה עייפה של מבוגרים ומבוגרים, שמקושטת פה ושם באיזו צעירה כדי לתת טיפה גוון בכל האפור הזה. ניסיתי בכוח לספר לעצמי שהנה, תכף ממש, תקום פה מפלגת ימין אלגנטי, עם אנשים מעולים, שתבער את השחיתות ותשמיד את האויבים שלנו ללא טיפת רחמים. נו, טוב. אם לא היום אולי מחר.
ובכל זאת, בזמן שאני מחפשת להשתעשע שוב ביומרות ריקות של מפלגה חדשה להיות מפלגת שלטון, או לפחות אלטרנטיבה שלטונית, ועוד לפני שאנשיה הספיקו לצרוח במלוא גרונם "רק לא ביבי", "דמוקרטיה" ועוד שלל מסרים חדשניים ומקוריים - קרה דבר שטרם הכרתי כמותו במערכת הפוליטית, ושמו: מודעות. חתיכת אירוע. מודעות? במערכת הפוליטית?!
"אני הבסיס לחיבורים", אמר בצניעות האיש שסירב בעבר לקבל על עצמו את תפקיד הרמטכ"ל כי הרגיש שאינו בשל מספיק. "אני הקנבס שעליו עוד יצויר הניסיון לאלטרנטיבה השלטונית". אז נכון, בסוף, כמו בעבר, זה עלול להסתיים במאמץ מזיע מדי ועמוס מדי אגו לחיבורים מחויכים מבחוץ והרסניים מבפנים, אבל איזנקוט מנסה.
הוא רק צריך לקוות, כמו כולנו, שהמאמץ הזה לא יסתיים עם הצעות כמו "ראש ממשלה רזרבי" ושלל פתרונות הזויים אחרים שיציע הצד השני כדי לפרק את החיבור הזה עוד לפני שהתחיל. מה שבטוח, משעמם לא יהיה פה גם בבחירות הקרובות. באמת שהיה חסר לנו קצת אקשן. שקט פה מדי בזמן האחרון.
לשמאל יש כמובן פתרון אולטימטיבי: נתניהו יפרוש והם ייקחו את השלטון. אבל בינתיים, עד שהם יתעוררו מהחלום הזה, יש לנו ראש ממשלה שמנהל מלחמה שתקבע עתיד של מדינה שלמה מתוך חקירה נגדית בבית המשפט. אח, איזה אבסורד. ואנחנו עוד אומרים שהעולם הוא זה שהשתגע...
כך גם באיחולים לראש השנה. בזמן שאתם קוראים את השורות האלה, כבר חסמתי, כנראה, עשרות מספרים שהספימו אותי בהודעות שנה טובה קבוצתיות נטולות רגש. איפה הימים הנהדרים ההם שבהם אנשים ממש התקשרו עם כוונה, חום ואהבה, ואיחלו שנה טובה, מתוקה ובעיקר אישית מכל הלב?
אז הנה, קבלו: באופן הכי אישי שאפשר, אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שנה טובה. תודה על כל המיילים שאתם שולחים לי בתגובה על הטורים. כפי שאתם רואים, אני מגיבה לכל אחד (בתנאי שאין שם קללות!). וכמו ברכה לראש השנה, כך גם בתגובות: לדעת שקורא קרא, חשב, השקיע, הביע, זה הדבר שהכי מרגש כל כותב וגם אותי. חיבוק גדול לכל המגיבים במיילים או המגיבים בלב. וכמו שאמר תמיד אבא שלי ז"ל: "כל טוב לאוהבינו וכל רע לשונאינו". תשפ"ו, מחכה לאכול אותך בביסים גדולים. טבולים בדבש, כמובן.
התרעות פיקוד העורף