לצד ההצהרה הסופית שדרשה בחינה מחודשת של היחסים עם ישראל אך גם הדגישה את מחויבותה של קטאר להמשיך בתיווך האזורי, כבר עתה מסתמן כי התקיפה – ובעיקר כישלונה המבצעי והמודיעיני – נושאת משמעויות והשלכות גיאופוליטיות מרחיקות לכת. היא מחריפה את המתיחות הביטחונית, מערערת את הסטטוס קוו במפרץ הפרסי ובכלל במזרח התיכון, ומציבה את קטאר במרכז הסצינה האזורית.
מעבר לפגיעה בתדמיתה וביוקרתה של ישראל, המתקפה – שמתוארת בין היתר כתקיעת טריז ביחסי דוחא־וושינגטון – מחדדת את פגיעותן של קטאר ומדינות המפרץ. היא גם מאפשרת באופן פרדוקסלי לנסיכות הזעירה למנף את מעמדה הגיאופוליטי, השפעתה האזורית ומיצובה הגלובלי, במקביל לעיצוב "סדר היום" ולהובלת השיח על סולידריות ערבית־מוסלמית, הסדרי ביטחון אזוריים ותהליכי נורמליזציה.
מעבר לשיבוש השיחות ולהגברת הסבירות לקריסת המו"מ והעמקת בידודה של ישראל – מה שמעמיד בסכנה את החטופים הישראלים שבידי חמאס – גורמי ממשל בכירים אף מזהירים כי האירוע, שמעצים את הכאוס האזורי, עלול להוביל לגיבוש מהלך ערבי־מוסלמי מתואם נגדה. הוא עתיד לשבש את תהליך הנורמליזציה הקיים והעתידי בין השאר עם סעודיה, לייצר הגבלות דיפלומטיות, פיננסיות ומסחריות אפשריות נגד ישראל ולטפח קונצנזוס מוסלמי בסוגיות אזוריות שונות, ובראשן הסכסוך הישראלי־פלסטיני, במיוחד לקראת עצרת האו"ם שתדון בשבוע הבא בהכרה במדינה פלסטינית.
בנוסף, התקיפה צפויה להשפיע על בריתות והסכמים אזוריים, ובהם "הסכמי אברהם", למוסס את הברית הביטחונית האנטי־איראנית ולהוביל להידוק היחסים ושיתופי הפעולה, כאמור הן עם איראן והן עם מעצמות חלופיות כמו סין ורוסיה, שיאפילו על הקשרים עם ארה"ב. כל זאת, לצד גידול במרחב הסיכונים ביחסים הדיפלומטיים, הביטחוניים והכלכליים של ישראל – במיוחד מול שותפותיה להסכמים, ובראשן איחוד האמירויות ובחריין – שנאלצות להציג עמדה תקיפה יותר כלפיה, נוכח התגברות הביקורת הציבורית ברחבי העולם הערבי.
מעבר לכך, קטאר מחזיקה בשדה הגז הטבעי הגדול בעולם ושולטת על עתודות הגז הטבעי והגז הנוזלי (LNG) השלישיות בגודלן בעולם – נתונים הממחישים את מעמדה האסטרטגי והדומיננטי בשוק האנרגיה הגלובלי. התבוננות גיאופוליטית רחבה מראה כי השילוב בין עוצמה כלכלית־אנרגטית, יציבות פוליטית, קדמה ומובילות טכנולוגית (בתחומי השבבים והבינה המלאכותית) והשפעה תקשורתית עולמית – מדגיש את עמדתה הייחודית.
בתוך כך, התקיפה בדוחא, שפגעה בכבוד וביוקרה הקטאריים, כמו גם במעמדה הדיפלומטי שנבנה בעקביות לאורך שני עשורים, מסמנת שינוי פרדיגמטי בגישתה האסטרטגית: מעבר מעמדה פסיבית ותלות במערב, תוך נקיטת מדיניות תיווך נייטרלית וזהירה, לעמדה אסרטיבית ומנהיגותית הכוללת גינוי חד־משמעי של ישראל בזירה הבינלאומית. כל זאת, תוך איזון בין מחויבות לארה"ב לבין סולידריות עם הפלסטינים, ותוך תמרון מורכב בין לחצים ישראליים ומערביים, לבין תכתיבים מהעולם הערבי־מוסלמי וארגונים אסלאמיים (דוגמת GCC, OIC והליגה הערבית).
בנוסף, פסגת דוחא עשויה להאיץ את הפיכתן של מדינות המפרץ ממעצמות אנרגיה מסורתיות לשותפות אסטרטגיות המעורבות בעיצוב הביטחון האזורי. חיזוק התיאום הביטחוני והרחבת שיתופי הפעולה ביניהן בתחומי טכנולוגיה, חדשנות ובינה מלאכותית, צפויים לשנות את מאזן ההשפעה ולהקרין על מפת היחסים והאינטרסים בעולם הערבי, ובכלל במזרח התיכון.
תהליכים אלה אף עשויים להפחית את התלות במערב ולהעמיק את השותפויות עם מעצמות אסייתיות – ובהן סין, רוסיה והודו – בתחומים קריטיים כמו מודיעין, ניהול משברים, תשתיות ביטחוניות ואנרגיה. כל אלה צפויים לתרום לביסוס האוטונומיה האסטרטגית ולחיזוק החוסן שלהן תוך מיצובו של המפרץ הפרסי כשחקן אזורי מאוחד, המסוגל לאזן את ההשפעה האיראנית ולהתמודד עם הטרור החות'י במרחב הים האדום.
עם זאת, התקיפה בדוחא – במיוחד על רקע הסלמת המלחמה בעזה והתקיפות הישראליות על תימן – מגבירה את אי־הוודאות וחוסר היציבות בשוקי האנרגיה והפיננסים, בנתיבי התעבורה ובשרשראות הייצור והאספקה הגלובליות. התנודתיות במחירי הנפט והגז העולמיים משפיעה על הערכות הסיכונים ואמון המשקיעים, ועלולה לערער את יציבותן של הכלכלות האזוריות והמערכות הפיננסיות הבינלאומיות. וכך, אף שלא דווח על בריחת הון מיידית מקטאר, וועידת החירום בדוחא לא הובילה לצעדים משפטיים קונקרטיים או להטלת סנקציות כלכליות על ישראל – מדובר בשינוי "כללי המשחק" הקיימים. בהתייחס לדינמיקה שהתחוללה לאחרונה בדוחא, מסתמן כי המפרץ והמזה"ת כולו ניצבים כיום בפני פרק חדש ונפיץ ביותר במשחק הגיאופוליטי העולמי.
התרעות פיקוד העורף