תלמידי כיתה א' של היום יקבלו את ההחלטות לגבינו המבוגרים בעוד לא הרבה זמן. הם נערי האוצר, הביון והמפקדות בצבא. אלו מנהלי התעשיות שלנו והנשים הבכירות בהייטק, וניתן לומר בצער רב שזה יקרה חרף מערכת החינוך ולאור מאמצי־על של מורים ומנהלים מעולים ומסורים. משהו במערכת הזו חייב להשתנות, ובואו נתחיל במדידה. כמו שאנו מודדים את ביצועי קרנות הפנסיה, מדוע שלא נמדוד את ביצועי מערכת החינוך? הרי היא באמת אמורה להבטיח את הפנסיה שלנו.
אם מערכת הביטחון פיתחה כיפת ברזל שמוכיחה את עצמה מפני האיומים הקרובים, ומיירטים נוספים מפני אלו הרחוקים – מה מערכת החינוך פיתחה כנגד כל האיומים העתידיים הצפויים לתלמידינו? איזו כיפת ברזל פדגוגית יש לנו, ואיך יוכלו תלמידות ותלמידי ישראל ליירט את העולם בשנים הקרובות, עם כמות שיא של תלמידים לעומת המורים, אלו המשתכרים שכר חציוני מהנמוכים במשק? כיצד נוכל לשרוד לנוכח תוצאות מיצ"ב נמוכות במדעים ובמקצועות אחרים?
הרי לא מופרך להניח כי אם היינו מודדים כל הזמן, היינו מגיעים לקשר שבין המדען הראשי הבא לבין כמה תלמידים היו לו או לה בכיתה, וכמה זה עלה. בדיוק כמו שאנו מודדים את עלות המיירט וגאים בצדק גמור בנזק האדיר שזה מנע. לא סתם בוגרי יחידות העילית במודיעין הם ממנעד גיאוגרפי מוגדר ואחיד, וכנ"ל לגבי המסיימים את הקורסים הארוכים והתובעניים בצבא שלנו.
יש קשר לכל אלו ובין כולם. הוא מתחיל במדידה, עובר למדד ואז לתוכנית. הרי אם היינו רוצים אחוז בוגרי מודיעין בנגב המערבי שיהיה גבוה פי שניים ממה שהוא עכשיו, היינו צריכים לשנות משהו. הרי דברים לא קורים מעצמם, וגיאוגרפיה איננה הסיבה היחידה לתוצאות. בכך בדיוק יש להתמקד, וכולי תקווה כי יבואו עוד כמו יעל רוטשילד ויעזרו לנו לפתח את מדד החינוך בישראל.
אז עכשיו בואו ניקח את עצמנו ברצינות ונדבר על מערכת החינוך, שאף שיש בה שר ממונה, הוא אינו הבעיה – אלא יכול וחייב להיות מחולל הפתרון. מדידה רחבה היא התחלה טובה. שיקוף ציבורי הוא שלב נוסף, ושיתופו גם כן. איך יכול להיות שבתי ספר במגזר הערבי מובילים בזכאות לבגרות, וכל מה שיש למגזר היהודי לומר זה: "כי הם מרמים"? זה לא מוסיף כבוד, לא תוצאות ולא לימוד מהאחר. האם אתם יודעים איפה ולמה ציוני המיצ"ב הם הגבוהים ביותר? הרי אם זו הייתה קופת גמל, הייתם רצים להצטרף. אבל מההשקעה הכי חשובה לעתידנו אנו מתעלמים.
התרעות פיקוד העורף