אבל תמיד יש יוצא/יוצאת מן הכלל. השרה מאי גולן מחזיקה בתואר נכון לעכשיו. היא גנגסטרית צעצוע, מאיימת על כל מה שזז במציאות היומיומית שלה, ואולי היא משוכנעת שהיא ממשיכת דרכו של צ'ה גווארה, אם כי איני משוכנע לגמרי שהיא מכירה את הדמות. ראשי ארגוני פשע בכירים, יהודים וערבים, לא מפגינים זחיחות וזלזול ברשות השופטת וברשות האכיפה ברמה שמרשה לעצמה נבחרת ציבור בגלל חסינותה הפרלמנטרית.
כנסת ישראל הפכה לביב שופכין, אגם של דרעק, בגלל החסינות הפרלמנטרית. כי המחוקקים בכנסת הראשונה ב־1951 לא העלו על דעתם טיפוסים כדוגמת טלי גוטליב, מאי גולן ודודי אמסלם. אבל יש עוד כאלה, בכל המפלגות.
כנסת ישראל היא מוסד מיותר, כל עוד דיירי אגם הדרעק נהנים מחסינות כלשהי. זה קרקס עלוב, לא בית למחוקקים. ברור שלקרקס הזה חייבים לצרף גם את גלית דיסטל אטבריאן, ניסים וטורי, יואב קיש, חנוך מילביצקי, פיתהמר בן גביר, עמיחי אליהו, שלמה קרעי, מירי "המחוננת חצי קלאץ'" רגב ועוד כמוהם.
אבל חשוב לזכור שעד לפני כשנה הם עוד דיברו על א־ח־ד־ו־ת. כמובן נגמר להם הקטע של "להתאחד". בשנה הבאה יהיו בחירות, צריך לעשות כותרות כדי לקבל מקום טוב בפריימריז. ולשרוד בפינוק של אגם הדרעק זו משימה קשה, שמותנית כמובן ברצון הבוחר, בואכה מלחמת אזרחים שבאמת תיצור כאן נזק בלתי הפיך, לעשרות השנים הבאות.
לאבי האומה שהרכיב את הגועליציה הזו, שלחבריה אין בושה בפרצוף ולא דם בגוף – זה עושה רק טוב - כי הוא הרי קדוש מעונה, אבל הוא לא לבד. גם הכפופים לו נורא סובלים, כי רשויות החוק בודקות כל חשד בעניינם.
ומה בסך הכל רוצה אבי האומה? רק לחסל כל מה שזז כאן, והחוק, אעפעס, מפריע לו במאמציו. אז הוא ידאג שהמלחמה תימשך כאן עוד כמה שנים טובות, מתוך אמונה בצדקת דרכו ולפיה הכל כשר לפי תורת הרב אשר. ואם צריך לדחות בחירות, או לפגוע בהגינות ובהוגנות של ההליך, זה האמת קטן עליו. סוג של פארש כזה.
אנחנו לקראת חגי תשרי, בפתחה של שנה חדשה. אבי האומה כבר ארגן לעצמו טיול לאמריקע שהוא כל כך אוהב. נאום שלו בעצרת האו"ם מרגיז אותי עוד לפני שקיבל שם את רשות הדיבור. אני רק מקווה שהוא לא יחזור על שימוש ציני בנכי צה"ל, בחטופים ובחטופות ובבני משפחותיהם, כניצבים במופע הסיט־דאון־טראג'די בכיכובו.
ואחרי העצרת, לדבריו, יש לו עוד כמה ארוחות עם דונלד, הנכד של פרד הגרמני, בנוכחותו של הילד"ז הגולה שיגיע ממיאמי, כדי לפגוש את פאפא ומאמא. מה שונה בפגישה אישית עם דונלד, לעומת שיחות וידיאו שהוא מקיים איתו בכל פעם שנשיא ארה"ב מעוניין, עוד לא הבנתי. במהלך הקורונה אבי האומה מיעט לטוס, אבל במלחמה בת שנתיים הוא מטייל הפקר־הפקר־פטרושקה. ומאחר שבאירופה הוא עלול להיעצר, ובאוסטרליה וביפן הוא פרסונה־נון־גרטה, הוא בדרך לאמריקע.
אם מטרת הטיול אינה רק דאגה לכביסה של הגברת (מעניין באמת אם יתירו לה להביא את הכביסה, כי רוצים שהכנף של ציון יהיה קליל ועדין, כדי למנוע נחיתת תדלוק לא מתוכננת), אלא גם כדי לומר לדונלד בארבע עיניים - איני מסוגל להגיע לעסקה שתשחרר את החטופים עכשיו ותמנע הרג של לוחמים - הטיול יוגדר כקדוש, הרבה יותר מעלייה לרגל לאומן. אבל זה הרי לא יקרה, זה רק אני שחולם בהקיץ.
בין לבין משפחות החטופים והשבויים בעזה שוב לא יחגגו עם הגפילטע ו/או עם הדג ברוטב פיקנטי. בני המשפחות כבר חיים על אדים. התסכול גמר אותם. לא רק שהגועליציה ויתרה על הילדים שלהם, הימנואידים מקללים אותם ומנסים לפגוע בהם בכל הזדמנות שבה הם מפגינים, מאחלים להם מיתות שונות, מגדירים אותם כבוגדים שחובה להורגם עם כדור בראש.
את הגועליצייה של ה־א־ח־ד־ו־ת זה לא מעניין בכלל. ואבי האומה מתרכז עכשיו בהטרדת השב"כ ועוד חברה ביטחונית, כדי שיפטרו קצין במיל' שהשתתף בירי נורים על מעונו. לא ממש מפתיע, כי בכל דרכו הפוליטית דאג אבי האומה קודם כל ולפני הכל לעצמו, לצרכיו ולצרכים של בני משפחתו. אבל איפה הציבור? איך אנחנו מסוגלים לאכול תפוח בדבש, כאשר חטופים ושבויים חיים (איני יודע את מספרם) גוססים בעזה?
נכון שאנחנו עם פגום, עם ערכים מעוותים של הנהגה של דגנרטים, אבל מתי בדיוק פיתחנו אטימות ברמה כזו לסבלם של אחרים? ומי בדיוק נתן מנדט לערימה הזו להקריב לוחמים שבויים ואזרחים חטופים, בשביל הקמת שיכון לשוטרים, כפי שהבטיח להם השבוע, פיתהמר בן גביר?
ההקרבה הזו של אנשים חיים, שסובלים כבר שנתיים מאלימות מטורפת מדי יום, הופיעה בקמפיין הבחירות שלהם? הרי זו ערימה של כלום ושום דבר, שחצי מחבריה לא שירתו בשירות חובה, ראו מלחמות רק בטלוויזיה ובקולנוע, אבל עכשיו הם מספיק עבדאיית לחתום על גזר דין מוות? כנראה שכן, וזו מציאות מטורפת, שבעבר היה קשה אפילו לדמיין אותה, אבל עכשיו זו השיגרע שלנו.
רק כדי להגדיל את תחושת הכאוס, הגיעה פסיקת בית המשפט העליון, ששוללת מהרמטכ"ל את הזכות להגדיל את הפנסיות של משרתי הקבע באמצעות תוספת משמעותית לגמלת הפרישה. בספרטה, חלומו של אבי האומה, דווקא העילית של העם הספרטני הייתה צבא העם, לא רוב העם היה צבא באמצעות גיוס חובה. אבל ספרטה הובסה במלחמה עם הפרסים, ובהמשך נכבשה ונחרבה על ידי הרומאים. תארו לכם מצב של סא"ל בקבע, לוחם או תומך לחימה, שאופק הקידום שלו לא ברור, או שפשוט נמאס לו אחרי כ־20 שנה כחייל.
במצב הנוכחי יכול הרמטכ"ל להעניק לו 13% כמענק פרישה, נוסף על גמלה, תוספת שמוערכת ב־2,300 שקל בכל חודש לכל חייו, אם עבר את גיל 40. זה היה שיקול אצל הרבה מפקדים להמשיך בקריירה צבאית עד לגיל הזה. מ־1 בינואר מפסיקים את המתנה. מדובר בסכום של 1.25 מיליארד שקל בשנה לתקציב של צה"ל. אז איזה קצין בכיר ימשיך לשרת בקבע, אם גם מענק הפרישה יישלל ממנו?
נכון שלא כל הקצונה הבכירה נמצאת עכשיו בעזה, או בשאר גבולותיה של כתריאליבק'ה, ויש הרבה קצינים שמשרתים בעורף ומגיעים כל יום לביתם. הם לא נהנים משכר גבוה שנהוג בשוק, אבל מישהו צריך לעשות את העבודה, ובמישהו הזה כבר השקיעה המערכת 20 שנה ויותר בעת שלבש מדים. והחל מינואר הוא פורש משירות צבאי, ולא יהיה מי שיעשה שלושה תפקידים בכירים בחמש שנים. אז מה הלאה? מילואימניקים יחליפו אותו? ומילואימניק מגיע בחינם, או שאם שכרו משולם על ידי גורם ציבורי אחר זה בסדר?
אף שעכשיו הסד"כ במלחמה מונה מאות אלפי חיילים בסדיר, קבע ומילואים, שכחנו את השגרה של מפקדים בכירים, גם בתקופות שאין בהן מלחמות. להשאיר מפקדים לוחמים בשירות, או קצינים במערך הטכנולוגי, או לוגיסטי, לנוכח הפיתויים בשוק הפרטי, זו אינה משימה קלה.
במערכת הביטחון אין גמול על שעות נוספות, סופ"ש בשירות ועוד פינוקים. יש שכר וזהו. אז בשנים הבאות, עד שוועדה מיוחדת - שתפעיל מאכערים מיומנים שעולים הון - תקבע את סמכות הרמטכ"ל בתחום הפנסיות, צה"ל עלול להפסיד מקצוענים בתחומם. אבל הרי אנחנו בתקופה של השמדת ערך בכל מה שזז, אז נשמיד גם את צה"ל, מה כבר יקרה? נהיה משק אוטרקי ומה שיהיה - יהיה.
הגענו למירי "המחוננת חצי קלאץ'" רגב. כי הרי אי אפשר בלי. אחרי שהקימה לנו את רכבת הבולט שתאפשר נסיעה מקריית שמונה לאילת בשעה וחצי כמו ביפן, פתרה את כל עומסי התנועה בארץ, הפחיתה את מחירי הטיסות, צמצמה את כמות הקטל בדרכים, היא מתפנה לטפל במוניות באמצעות שילוב אובר בתחבורה הציבורית.
קצת מפתיע שדווקא "המחוננת", שמתמקדת רק בפעילות שאמורה לקדם אותה בפריימריז, יוצאת למלחמה בארגוני נהגי המוניות, שמיוצגים יפה במרכז הליכוד. רעיון ה"אובר" שלה עלול לפגוע בנהגים האלה. מה שטוב באמריקע הגדולה, לא בהכרח מתאים לנו בכתריאליבק'ה.
כדי להפעיל מונית נדרש אדם לעבור מבדקי התאמה לרישיון ציבורי. ללמוד בקורס של משרד התחבורה, שכולל בין השאר עזרה ראשונה, ולהפעיל רכב לפי מגבלות שקבועות בחוקים ובתקנות. למשל כמות נוסעים. האירוע מנוהל ומפוקח באמצעות חברות גדולות ומיומנות עם תקנון ידוע וברור, סוגיות חוק והתנהלות יומיומית.
בהמשך יש רכישת רכב, רכישת מספרים "ירוקים", השתלבות בתחנה עם תשלום עמלה של כל נהג, וכמובן הקפדה על רכב תקין וחדש יחסית, במחיר מפוקח. כמובן נהג מורשה יכול לשכור מונית לפי תשלום יומי או שבועי. אבל זה עדיין מפוקח.
הרעיון של מירי מתבסס בעיקר על חאפרים שמשעמם להם קצת, או שהם חפצים בכמה לירות סוריות דפוקות, כדי להשלים הכנסה. אין לחאפרים שום הסמכה לנהיגה ברכב ציבורי. אין שום גורם שיפקח עליהם, הם לא רשאים לנהוג בנת"צ. כי אם יהיו רשאים, הנתיב יהיה עמוס במכוניות שהנהגים שלהם ממהרים לשווארמה או לפלאפלייה הקרובה, אבל יספרו לשוטר/פקח/שופט תעבורה, שהם ממהרים לאסוף לקוח. זה קטע שיושב יופי על טומטום כמוני.
חברת אובר לא ממהרת להיכנס לשוק הישראלי. בצונמי המדיני שיש לעולם על כתריאליבק'ה, החברה הבינלאומית ממש לא זקוקה לקהל הישראלי, וחאפרים יש מספיק בכל העוילם־גוילם. ההשתלבות של אובר בעולם לוותה במספיק עימותים עם בעלי מוניות ונהגי מוניות. גם כאן צפויים עימותים. זכיינים שמפעילים מוניות שירות לא יאפשרו לחאפרים לעבוד על הקו שזכו בו במכרז, כי פראיירים הם ממש לא. גם מפעילי מוניות ספיישל לא יוותרו. אז מה יהיה? יהיה בלגן, גדול, כאוס אמיתי.
המשרד של "המחוננת" לא יכול להילחם בתופעת "הדרייברים" בחברה החרדית. עשרות אלפים כאלה מחלטרים בתחום, כולל אברכים שמתוקצבים בתורתם אומנותם.
כל הסיפור התחיל בגלל מצוקה בנתב"ג. הרכבת פעילה שם רק חמישה ימים וחצי בשבוע, יום כן, יום לא, יום למה לא. מעניין אותי מתי מירי תגיע עם רעיון שנהגי הקטר בסופשבוע יהיו ערבים בתקן של גויים של שבת. אומנם צריך הכשר של הבאבא־בובות הספרדים והאשכנזים, אבל את ההכשרה אפשר לארגן בכמה לירות. קדושה וגעלט־קוידש עובדים נפלא כאן, אם יש מי שמשלם.
אז כיוון שאין ודאות עם הרכבת, חובה לנסוע במונית. אז נקבע מחיר במכרז. הנהגים של גט לא מבסוטים מהמחיר. לשיטתם הם צודקים. אז הם מקפידים להתרחק מנתב"ג, כי רק ההמתנה בתור להסעה דורשת לעיתים יותר משעה.
אפשר לפתור את המצוקה בהעלאת המחיר. הרי נוסעים מנתב"ג לא רעבים ללחם ולא משתכרים שכר מינימום. ולחניוקים יש דרייברים, הם לא משלמים מחירים של מונית מדאורייתא, זה נקבע במעמד הר סיני. אז מדוע לא מעלים את המחיר? נורא פשוט, משחקים על זמן.
"המחוננת" מתחפשת לצדקת שנלחמת בעוול הנורא ואיום, הרבה אזכורים בטיפשורת של בלה־בלה על גבול הטמטום – אבל בסוף זה מה שיקרה. כי אם זה לא יקרה, האיסוף מנתב"ג יושבת בידי נהגי גט.
אז המחיר יעלה, הנהגים יהיו מבסוטים, יצהירו שהם נאמנים למפלגה, כמו תמיד לפני בחירות, וכמובן שה"מחוננת" היא מתנת האל לתחבורה ולתעבורה בכלל.
שרת התחבורה היא גם השרה לבטיחות בדרכים. שנת 2025 היא קטלנית עם יותר מ־320 קורבנות בכבישים בשמונה חודשים. יש גם כ־2,200 פצועים באורח קשה עד עכשיו. פצועים במצב קשה יהיו נכים בשארית חייהם. את "המחוננת" ואת שאר חבריה בגועליציית האפסים זה ממש לא מעניין. השנה שעברה הסתיימה עם 431 קורבנות בכבישים. לשנה הנוכחית נותרו ארבעה חודשים, ייתכן שהמספר יהיה גבוה יותר.
במציאות של מלחמה, הקרב לכיבוש אומן בראש השנה, חוק הגיוס של החניוקים, המשק האוטרקי, משפטו של אבי האומה ותוכנית ההתיישבות בעזה, אין לערימת האפסים זמן לדון בקטל בכבישים. נהרגים 35 ילדים בשנה? לא קרה כלום. הרי רובם ערבים, אז שיעשו ילדים חדשים. אין מדיניות, אין חשיבה, אין פתרונות, זה לא מעניין אף אחד באגם הדרעק. הטקסים הממלכתיים מעניינים יותר, זו עובדה.
ביום שני נציין את השנה העברית החדשה. אין סיבה למסיבה, השנה החדשה תהיה גרועה מהשנה הנוכחית. ועדיין לפי הנתונים של הלמ"ס יש עליית יהודים לישראל. זה נורא מדאיג כי מדובר בעשרות אלפים. איך נממן את האירוע, את סלי הקליטה ואת כל התעשייה הזו במציאות כלכלית לא ברורה?
חברות הדירוג יפרסמו עוד מעט את התחזיות, וסמוצ'קנע גרנדמייזר יאמר שהן נגועות באנטישמיות. בסדרררר אז מה? אנחנו נרד בדירוג, אבל הגועליצייה תספר לנו שהתקדמנו יפה, ואפילו יש לנו מאות מיליארדי דולרים רק כדי לפנות את רצועת עזה מההרס העצום ולהתחיל לבנות שם שכונות ירוקות. הרי לשוטרים פיתהמר כבר הבטיח לבנות עיר על שפת הים.
העתיד הקרוב נראה רע, הפוליטיקה־דרעק נערכת לבחירות. לפי הסקרים אין כלום, לא היה כלום וגם לא יהיה. האופוזיציה־דרעק לא יודעת מה היא רוצה מעצמה. היא לא מתגבשת, היא לא עולה בסקרים, רק נפתלי הגבר משוכנע שהוא מתאים כאלטרנטיבה שלטונית, אבל הוא ממש לא. במפלגה של שבעה דיירים באגם הדרעק, הוא לא ידע לשלוט.
אז מה יהיה? וואללה לא יודעים. אולי שוב יהיו כמה סבבים של בחירות, אבל אבי האומה ימשיך לשלוט, ואז נמשיך בהשמדת ערך של המדינ'ע. אבל הכי חשוב שבכל סקר של שביעות רצון של האזרחים, הכל נראה יופי.
אני שמח שטוב לכם כאן. שיהיה לכם רק עוד יותר טוב. אבל אם אפשר, במחילה מאמש־מאמש, תחשבו קצת על החטופים והשבויים במהלך החג, שבו צפויות חמש ארוחות חגיגיות בשלושה ימים. אולי תוותרו על שתיים? מה אתם אומרים, נעשה השתדלות קולינרית ונחסוך בבליסה וסביאה, הא?
זה לא יקרה, נכון? כן, זה לא ילדים שלנו, הם של מישהו אחר, אנחנו רק שמחים בחלקנו. כי אנחנו עם פגום, תמיד היינו. אז מדוע שמשהו ישתנה במציאות שלנו? אבל זה מה יש. חבל.
התרעות פיקוד העורף