מנגד, מאז מלחמת העולם נבנו כמה בלמים חשובים שלא היו קיימים לפני כן – הרתעה גרעינית, בריתות אזוריות, האו"ם ומארג הכלכלה העולמית. אלא שלמרבה הצער, בכל התחומים האלו נצפו לאחרונה סדקים שהולכים ומתרחבים. ההרתעה הגרעינית נשחקה בעשורים האחרונים עם פריצת צפון קוריאה לגרעין, התגרענותן של הודו ופקיסטן והזלזול הבוטה של איראן בסוכנות לאנרגיה אטומית. ברית ורשה התפוגגה עם קריסת ברית המועצות, וברית נאט"ו ממשיכה לתפקד, אבל נקלעה לאחרונה לסכסוכים פנימיים. האו"ם, שהוקם אחרי מלחמת העולם כלקח מחולשתו של חבר הלאומים, נבנה כגוף בעל סמכויות לקביעת סדר עולמי ואכיפתו. אך המאבק הבין־גושי וזכויות הווטו שהוענקו למעצמות פגמו קשות ביכולתו לתפקד והדבר ניכר היטב בסביבתנו הקרובה.
החזון הכלכלי “העולם הוא שטוח" (תומס פרידמן 2005) עלה על שרטון עם פרוץ מגפת הקורונה שהשביתה שרשראות אספקה גלובליות והניעה מדינות רבות לחזור לייצור מקומי. חזון זה היווה גם את הרציונל להטלת סנקציות כלכליות כבדות על רוסיה לאחר פלישתה לאוקראינה, אלא שהרוסים הוכיחו יכולת להתמודד עם הסנקציות.
למרות התרחבות הסכסוכים והיחלשות מנגנוני הבקרה, הסיכוי לפריצת מלחמת עולם עדיין נמוך. עדות לכך ראינו בבלימה המהירה של העימות שפרץ לאחרונה בין הודו לפקיסטן ובהימנעות מדינות המערב ממעורבות פעילה בקרבות באוקראינה. אבל זוהי סכנה שאסור להתעלם מקיומה וחובה לפעול כדי לצמצמה ככל הניתן, בעיקר על ידי שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים עם יריבים והימנעות מתגובות פזיזות.
התרעות פיקוד העורף