אלא שבמקום לנצל את המומנטום ההיסטורי, ממשלת ישראל מתנערת ממנו ומציגה את המהלך כ״פרס לטרור״. גם התקשורת הישראלית, ברובה, מהדהדת אותם מסרים שבלוניים, בלי לקרוא את ההצהרה עצמה, בלי להבין את משמעותה האמיתית ובעיקר בלי לשאול: האם ייתכן שדווקא כאן מסתתרת הזדמנות?
ההחלטה שהתקבלה נושאת בשורה אסטרטגית חשובה לישראל: היא שואפת להחליש את חמאס - האיום הישיר ביותר על חיי אזרחי ישראל, לחזק את הרשות הפלסטינית - השותפה היחידה שיכולה לנהל איתנו תיאום ביטחוני ופוליטי, ולהחזיר את התמיכה הבינלאומית והאזורית לישראל דרך מתווה מדורג, מפוקח ובטוח.
בהצהרה ובמסמכים הנלווים לה הודגש שההכרה במדינה פלסטינית תיעשה רק כחלק מתהליך שכולל פירוק חמאס מנשקו, העברת השליטה בעזה לידי הרשות, לוחות זמנים ברורים וערבויות בינלאומיות שיבטיחו ביטחון יומיומי לישראלים וגם אופק מדיני.
במשך שנים, ובעיקר בשנתיים האחרונות, ישראל סירבה להיכנס לתהליך מדיני רציני. תחת ממשלות שונות, בעיקר בראשות נתניהו, קידמה ישראל את רעיון ״ניהול הסכסוך״, רעיון שהתפוצץ לכולנו בפרצוף והוביל אותנו לשפל הנורא של 7 באוקטובר ולמלחמה הארוכה, הקשה וחסרת התוחלת שהממשלה מסרבת לסיים.
אם ישראל תנהג בתבונה, היא לא תדחה את ההכרזות של הצהרת ניו יורק כמהלך אנטי־ישראלי, אלא תראה בהן הזדמנות להניע תהליך שיבטיח ביטחון אמיתי, סיום המלחמה, שחרור החטופים ושיקום היחסים עם שותפינו בעולם. זה לא אומר שמחר תקום מדינה פלסטינית, זה אומר שיכול להיפתח משא ומתן משמעותי.
כדי שתהליך כזה יצליח הוא חייב לכלול את החברה האזרחית. לכן, לצד הוועידה שהתקיימה בניו יורק ביולי התקיימו פגישות של שרי החוץ של צרפת, גרמניה ובריטניה ונציגים נוספים של מדינות שונות עם נציגות ונציגים של החברה האזרחית, הישראלית והפלסטינית. בפגישות אלו דרשנו את מה שאנחנו יודעות שהוא חיוני: מעורבות נציגות ונציגי החברה האזרחית בכל שלב של התהליך.
ממשלת ישראל יכולה להמשיך לפחד מהכרה במדינה פלסטינית, או לבחור לראות בה הזדמנות. אנחנו בנקודת זמן קריטית. כשעוד ועוד מדינות בעולם מושיטות יד לשלום - אסור שישראל תישאר זו שמפנה את הגב. הבחירה בידינו.
התרעות פיקוד העורף