ההצהרות על הכרעה מוחלטת של חיזבאללה, איראן, סוריה או חמאס, כמו גם ההנחה שיחסינו עם מצרים וירדן יציבים לחלוטין, אינן משקפות את המורכבות האמיתית של המצב. ישנה חשיבות מכרעת בהבנה מעמיקה של האתגרים האזוריים. כפי שנאמר: "גם אוויל מחריש לחכם ייחשב". ייתכן כי פחות מילים ויותר הקשבה יובילו להבנה טובה יותר של המצב.
1. מוכנות החיזבאללה למלחמה
היערכות וחימוש של חיזבאללה:
2. האיום מצד טורקיה והמשטר החדש בסוריה על ישראל
שיתוף הפעולה הצבאי בין טורקיה למשטר החדש בסוריה וההערכות למלחמה עם ישראל הם נושאים מורכבים ורגישים. ישנם מספר אירועים והתפתחויות מהתקופה האחרונה שרלוונטיים להבנת המצב הנוכחי:
3. האיום על ישראל מגבול ירדן
ישנו חשש לשינוי במאזן הכוחות וליצירת איום חדש. גבול ישראל-ירדן הוא הארוך ביותר של ישראל ומתפרש על פני כ-309 ק"מ. כיום, הוא נחשב לגבול שקט יחסית ומשמש בעיקר למעבר סחורות ובני אדם דרך שלושה מעברי גבול רשמיים, אך גם להברחות בעשור האחרון של מאות אלפי כלי נשק וחימושים ליהודה ושומרון ולערבים הקיצוניים והבדואים בישראל.
4. האיום המצרי על ישראל
לסיכום, מצרים הפכה לעוינת לישראל והשלום בין ישראל לבין מצרים הפך להסכם על נייר שאבד את ערכו.
5. האיום האיראני על ישראל לאחר המכה שחטפו במלחמת 12 הימים
תוכנית הטילים:
תוכנית הגרעין:
חשוב לציין כי למרות הנזק שנגרם, נראה כי איראן אינה זונחת את שאיפותיה הצבאיות והגרעיניות, והיא פועלת לשיקום והתעצמות מחדש, המהווה איום קריטי על ישראל.
6. האיום המתפתח ביהודה ושומרון
אם זה יקרה, מיליוני פלסטינים יתמודדו מול צבא מבולבל ומול מאות או אלפי מתנחלים בלבד. זו תהיה שאלה של זמן עד שההתפרצות תתרחש – לא אם היא תתרחש, כך סיכם הגורם הבכיר.
7. האיום על העורף הישראלי מקיצוניים ערבים ובדואים, במלחמה אזורית כוללת
יש התייחסות ציבורית וביטחונית מתמשכת לחשש מפני התפרצות אלימות נרחבת בעורף הישראלי, בייחוד מצד גורמים קיצוניים בחברה הערבית והבדואית. החשש נובע מהאירועים שקרו במהלך מבצע שומר החומות במאי 2021, במהלכם התרחשו מהומות, התנגשויות ואירועי אלימות בערים מעורבות ובישובים שונים ברחבי הארץ.
ישנם מספר נימוקים מרכזיים לחששות הללו:
הקמת המשמר הלאומי עולה שוב ושוב לדיון ציבורי כמענה אפשרי לחששות אלה. עם זאת, הקמתו בפועל נתקלת בקשיים, בין היתר בנוגע לאופי הכוח, מיקומו הארגוני (האם יהיה כפוף למשטרה, למשרד הביטחון או גוף אחר), תקציבו והרכבו, ובפועל כמעט ולא נעשה דבר בעיקר כתוצאה ממאבקי אגו ואינטרסים שונים בין הגופים האחראים.
לסיכום
על אף כל האיומים המתעצמים סביב גבולות ישראל במעגל הראשון, השני והשלישי, הדרג המדיני והדרג הצבאי לא עוסקים כמעט באופן מוחלט בהכנת הצבא להגן על מדינת ישראל מול איומים אלה, וצה"ל שקוע כל כולו מעל הראש בביצה העזתית כבר שנתיים ואפילו לא מסוגל להכריע את החמאס.
זו מלכודת פתאים שטמנו לנו אויבינו, למשוך את כל צומת הלב והמשאבים של ישראל למלחמה עם החלשים ביותר בין אויבינו החמאס, ולנטרל בכך את ישראל מהעיסוק בשיקום הצבא הגדלתו אל מול האיום האמיתי על ישראל בשלושת המעגלים סביב גבולותינו, שצומח בקצב מסחרר ומאיים לכלותינו.