החזון הזה הוא אסון שימחק את היתרון האיכותי שהגן על ישראל מאויביה מיום הקמתה ושאיפשר לה לבנות חברה שלא רק מהווה מקלט אלא גם מוקד משיכה - למהגרים, למשקיעים, למסחר, לחילופי תרבות ולתיירות.
התחנה הבאה בדרך למימושו היא פלישה צבאית מלאה לעיר עזה והקמת ממשל צבאי ברצועה. תהיה זו מציאות ארוכת שנים של מלחמת גרילה עקובה מדם תוך כדי שחטופים מתים בשבי וחיילים נהרגים במארבים. ישראל תאלץ לספק רווחה, רפואה, חינוך וביטחון ליותר משני מיליון עזתים תוך עלות כלכלית עצומה, מחיר מוסרי שלא ישוער, ולחץ תמידי מהימין להתיישב ברצועה (שבן-גביר כבר הבטיח יישוב ליוצאי המשטרה לאורך חופיה).
הבידוד הבינלאומי של ישראל יהפוך לבלתי נסבל. דירוג האשראי יצנח לרצפה, הכלכלה תתרסק, ומה שנותר מהלכידות החברתית יתפורר לחלוטין.
מערכת הביטחון מבינה, ולכן מתנגדת לכיבוש עזה. בכיריה יודעים שעדיף לחלץ את החטופים בעסקה ולהפעיל על חמאס לחצים אחרים - כולל התניה של שיקום הרצועה בפירוקו מנשק (ואם יסרב, לאפשר יציאה למי שחפץ בכך) - ולחכות לסבב הבא, בלי חטופים בתווך. בינתיים ישראל תוכל לתקן את יחסיה עם העולם ולפנות לנורמליזציה עם סעודיה ובהמשך גם הסדרים עם לבנון ואפילו עם סוריה. את כל זה נתניהו לא סופר.
הוא יודע שהרוב נגדו, אבל מניח שאפשר יהיה לעבוד על מספיק אנשים שימשיכו לקנות את המנטרה שלו שחמאס עדיין לא חוסל. שמספיק אנשים - גם אם הם מיעוט - ישכחו שבתחילת 2024 הוא טען שאנו "כפסע" מהניצחון ומאז כל סבב - רפיח, ציר פילדלפי, ופיצוץ הסכם החזרת החטופים במרץ השנה - הוצג כסלע קיומנו. זאת, כאשר ישראל יוצאת ונכנסת מאותו שטח בלולאה מיותרת ואינסופית. ברור שמטרתו היא המשך מלחמה כל עוד היא משרתת את הקואליציה ומרחיקה ממנו את המשפט, בטריקים ובשטיקים.
מדוע? משום שהאובססיה העליונה שלו היא לשמר את הקואליציה - לא רק עכשיו, אלא עד הבחירות הבאות. האובססיה הפתולוגית הזו מסבירה את ממדי השחיתות הבלתי נתפסים. היא גם מסבירה את המחזה המחריד שבו הופיע נתניהו באתר הפיגוע בירושלים בשבוע שעבר כדי להשמיץ משם את בג"ץ. האסטרטגיה שקופה: להכין את הבייס (שחלקו, תודות לבן-גביר, חמוש עד הצוואר) לראות בבית המשפט אויב, מפני שהוא המחסום האחרון בפני רמאות בבחירות הבאות. זהו שיעבוד מוחלט של החברה, הכלכלה והעתיד למען הישרדותו הפוליטית של אדם אחד שירד מן הפסים (ומשפחתו).
האשליה הכלכלית: למה "אוטרקיה" היא שקר גמור
ועכשיו נתניהו מציג את כל האסון הזה כמעין צורך קוסמי להפוך לספרטה אוטרקית. הבה נבחן את הסוגיות.
דיבוריו על "אוטרקיה" הם שקר (או אשליה). ישראל אינה יכולה להיות עצמאית ברמה הזו. היא מייבאת כמעט את כל הנפט והפחם שלה, וגם גילויי הגז הטבעי לא שינו את התלות המבנית באנרגיה מחו"ל. גם בתחום המזון אין לה אפשרות לכלכלה עצמית: אף על פי שהובילה את מהפכת הטפטפות והחידושים בחקלאות מדברית, לישראל אין די קרקע ואקלים כדי לספק לעצמה חיטה, אורז או מספוא לבעלי חיים. באותה מידה חסרים לה מתכות וחומרי גלם המניעים את ההיי-טק והתעשייה. פלדה, אלומיניום, נחושת, כימיקלים ואינספור תשומות תעשייתיות מוכרחים להגיע מבחוץ.
מכריע עוד יותר הוא מבנה הכלכלה עצמה: כשליש מן התוצר הלאומי מגיע מיצוא. ישראל מוכרת לעולם תוכנה, סייבר, טכנולוגיה ביטחונית ושירותים - והעולם צריך להסכים לקנות. אוטרקיה לא תביא לעצמאות אלא לקריסה.
הלקח ההיסטורי: מדוע ספרטה קרסה ואתונה שרדה
ואשר ל"סופר-ספרטה"? ספרטה הייתה מדינה מיליטריסטית, חסרת תרבות, נשענת על דיכוי. ילדים נלקחו מהמשפחות בגיל שבע והפכו לחיילים. המשמעת שלה הטילה אימה, אך היא לא תרמה דבר בר-קיימא לאנושות. לבסוף קרסה ונעלמה. אתונה, לעומתה, הייתה דינמית ופתוחה. גם היא ידעה להגן על עצמה, אך עוצמתה נבעה ממסחר, מרעיונות ומיצירתיות. היא העניקה לנו דמוקרטיה, פילוסופיה, תיאטרון ומדע. מורשתה מעצבת אותנו עד היום, שניים וחצי אלפי שנים אחר כך.
הכלכלה זינקה: התוצר לנפש עבר את 54 אלף הדולר, יותר מבריטניה וצרפת. עד שנתניהו החל לשרוף את הבית, כבר הגענו למצב שיהודים עלו לישראל לא רק מתוך ייאוש - אלא מתוך בחירה, נמשכים ליצירתיות ולשגשוג. ההישגים הללו לא היו רק מקור גאווה - הם היו בסיס ההישרדות. הם איפשרו לישראל לא רק להרתיע את העולם הערבי אלא אף למשוך חלק ממנו לשיתוף פעולה.
במסע האתונאי הזה, ישראל שגשגה בזכות פתיחות, מסחר ויצירתיות. אם תיענה לקריאתו של נתניהו להפוך ל"סופר-ספרטה", התוצאות ברורות. אירופה תזנח את ישראל (אורסולה פון דר ליין כבר איימה להשעות את מעמד ישראל כחברה נלווה ושותפה במסגרת מימון המחקר של האיחוד); העולם המתפתח יפנה לה עורף ויתייצב עם הפלסטינים בכל זירה; יהדות ארה"ב - פעם עורק חיים של ישראל בוושינגטון - תתנתק, כאשר ישראל תהפוך יותר ויותר למקום חשוך, אוטוקרטי, אורתודוקסי למהדרין ובעל סממנים תיאוקרטיים; וישראל תאבד לא רק את המפלגה הדמוקרטית אלא תראה שחיקה גם בקרב רפובליקנים, שחציים כבר דוגלים בבידוד ורואים בישראל סיבוך זר מיותר.
לתקופה מסוימת הלוחמים המהוללים בספרטה התקיימו משום שאחרים עבדו. עבדים עיבדו את האדמות והיו רבים מהספרטנים פי כמה. המערכת הצבאית נועדה לא פחות לדכא אותם מאשר להילחם באויבים מבחוץ. בלעדיהם לא הייתה ספרטה. אז מי העבדים בחזון נתניהו? הפלסטינים הנתונים לכיבוש נצחי? או אולי החילונים הנותרים - כן, יחד עם דתיים לא-חרדים - שימשיכו לשאת לבדם בנטל המסים והצבא, בעוד החרדים פטורים והמושחתים זוללים? שתי התשובות הרסניות.
"הסופר-ספרטה" של נתניהו תביא קיצה של הציונות. אסור לתת לזה להיות, ולהערכתי זה גם לא יהיה. בסוף הרעיונות של אתונה ניצחו את אלה של ספרטה - זה מה ששרד מיוון העתיקה. כך יהיה גם כאן. אנשים יבינו מה מעוללים להם, יסלקו מעליהם את המנוולים, וימים טובים יותר יגיעו.