בד בבד עם ההתנגדויות למינויו של זיני, אני קורא שבשנה האחרונה מאזן ההגירה למדינת ישראל היה שלילי. צר לי, כמובן, על כל יהודי שמחליט לגדל את ילדיו בארצות אחרות. עם זאת, ברור לי שרוב המהגרים עוד יצטערו על מה שנגרם לצאצאיהם. היהודים לא יתקבלו לעולם כאזרחים לגיטימיים בארצות שאליהם הם ינדדו.
זה קרה בעבר – וזה בוודאי יקרה, לדעתי, גם בעתיד. השנאה ליהודים תמיד הייתה מושרשת בקרב אלה שבארצותיהם הם חיו. מה שקרה במלחמת העולם השנייה לא היה רק פרי שיגעונם של הגרמנים. בטבח הנורא בעם היהודי השתתפו רבים במדינות אירופה. מחנות הריכוז לא הוקמו בגרמניה. שיתוף הפעולה היה כמעט קולוסלי.
מספרים לי שמי שעוזב אותנו לא חושש מהמצב הביטחוני, אלא מהפיכתה של מדינת ישראל ליהודית מדי. חובשי הכיפות, לסוגיהן השונים, אינם לטעמם של העוזבים. יכול להיות שבשורות צה”ל חל מהפך מסוים, ויכול להיות שבראש שירות הביטחון הכללי יעמוד חובש כיפה, אז מה? גדלתי בתל אביב, ואני יכול להעיד שבשנות ה־50 תושביה היו, רובם ככולם, שומרי מסורת. אני זוכר שרחוב אלנבי נחסם, בחלקו, בשבת בבוקר כדי שלא להפריע למתפללים בבית הכנסת הגדול שנמצא באותו הרחוב. התנועה הציבורית שבתה כבר ביום שישי בצהריים. יהודים “משיחיים” הסתובבו ברחובות עטויים בטליתות ללא חשש.
ובהקשר לכל האמור לעיל, עוד הערה אחת. אני שומע שיש התנגדויות להצטרפותם של זוגות צעירים, בני הציונות הדתית, ליישובים שפונו במהלך המלחמה. שמעתי שבמטולה חלק מהתושבים לא חזר לביתו, וכמה בתים נשארו שוממים עד שכמה זוגות, בוגרי אותו בית גידול שבו למד זיני, החליטו למלא אותם. גן הילדים נפתח, ושוב נשמעים בו קולות צחוק רעננים.
התרעות פיקוד העורף