האסון הזה, הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה, היה צריך לשנות סדרי עולם, כשכ-1,200 איש ואישה נטבחו באכזריות וכ-250 נחטפו, לאחר שמחבלי חמאס פשטו לדרום הארץ באלפיהם ולא היה מי שיושיע.
תחילה נראה היה שהאסון הכבד סתם את הגולל על הכרה אפשרית באומה המומצאת של הפלסטינים. אלא שהממשלה הגרועה ביותר בתולדות המדינה היהודית הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן, והיום, שנתיים אחרי הטבח, אנחנו עומדים מול שוקת שבורה. מול צונמי מדיני שבו רוב מדינות העולם, כולל מעצמות כבריטניה וצרפת, מכירות במדינה פלסטינית ומול אנטישמיות פרועה שמגיעה לשיאים חדשים.
ישראל יצאה למלחמה שהיא אולי הצודקת ביותר מאז הקמת המדינה. זו הייתה מלחמת אין ברירה, וחמאס הוכה בה שוק על ירך. אלא שלמלחמה הזו מלכתחילה לא הייתה כל אסטרטגיה - לא אסטרטגיה צבאית של בליץ עוצמתי קצר בהתאם לתפיסת הביטחון של ישראל, ולא אסטרטגיה מדינית ותוכנית סדורה בעניין היום שאחרי.
אלא שההישרדות הפוליטית של ממשלת הפילוג והשיסוי, ממשלת חיסול הדמוקרטיה, כנראה חשובה יותר מסיום המלחמה ומאסטרטגיה מדינית הגיונית. זו לא הייתה מלחמה של סוף מעשה במחשבה תחילה, אלא מלחמה שהמחשבה היחידה שהושקעה בה הייתה סביב תמרונים פוליטיים נכלוליים. המהלכים חסרי האחריות של הממשלה גם מביאים עלינו את איחודן של המדינות הערביות ומדרדרים את יחסינו עם הציר המתון יחסית של מצרים, ירדן וסעודיה.
וכך, למרבה הצער, התנהלותה הכושלת של ממשלת נתניהו היא מגש הכסף שעליו עלולה להינתן המדינה הפלסטינית. חשוב לומר באופן ברור ובפה מלא כי אם לפני שבעה באוקטובר אסור היה שתקום מדינה פלסטינית, מדינת טרור, בלב הארץ הזעירה הזו, אז אחרי שבעה באוקטובר הדבר תקף שבעתיים.
הקמתה של מדינה פלסטינית אינה צודקת מוסרית והיסטורית, ואינה נכונה ביטחונית. הישות הפלסטינית צריכה להיות לכל היותר אוטונומיה באזורים המיושבים, כשישראל מספחת את מרבית שטח C עם כמה שפחות תושבים פלסטינים.
עוד חשוב להפנים כי הפלסטינים הם ערבים שהיגרו לכאן זה לא מכבר, ומי שמחפש מדינה ערבית יכול למצוא 21 כאלה ברחבי המזרח התיכון. גם באופוזיציה מתנגדים לרעיון זה, או מסתייגים ממנו.
נתניהו, בכישלונו הביטחוני והמדיני המהדהד, מעניק למעשה פרס לטרור הרצחני הפלסטיני. ישראל זקוקה להנהגה אחרת, שתשים את הביטחון בראש סדר העדיפויות ותדע לתמרן מדינית כדי להבטיח את עתידה.
התרעות פיקוד העורף