לא רק קינה הייתה בשיר. גם מחאה. על "ההבלגה". על מדיניות היישוב שלא להגיב על מעשי הרצח, אלא להסתפק בהתגוננות בלבד. על האמירה כי על מעשי הרצח נגיב בבניין ובנטיעת עצים. ואף שמאז יש לנו מדינה עצמאית וצבא, ואיננו מסתפקים עוד בהתגוננות ואנו מכים באויבינו הקרובים והרחוקים – נמשך הבזבוז.
# # #
# # #
ובכל זאת, בכל שנה היו "מרעננים פקודות מגננה": מעתיקים את הפקודה מהשנה שעברה ומשבצים ב"רובריקות" מספרי גדודים ופלוגות. היה ברור שהמספרים הללו נועדו למלא משבצות ריקות בתוכנית המגננה יותר ממה שנתנו מענה אמיתי לאיומים. אבל כיוון שלא פרצה מלחמה – הכל היה בסדר. היה אפשר להמשיך בשיטה באין מפריע.
לא רק המחסור בכוח אדם מכתיב מלמעלה את הייעוד הזה. גם כל המ"פים והמג"דים והמח"ט לוחצים בלי הרף להטיל עליהם משימות. מטבע הדברים הם מתוסכלים. הם, שהצטיינו ביחידותיהם – אינם מסוגלים אפילו להעלות על הדעת שיכשירו קצינים בעורף, כשהמלחמה משתוללת בחזיתות. והם תובעים להטיל עליהם ועל יחידות החניכים והצוערים שלהם משימות קרב. לא ייתכן שהמלחמה תעבור והם לא יילחמו.
אפשר וכך היו הדברים בתקופה שהוא שירת בצבא. הצוערים הצעירים מגדוד דקל שנשלחו לאחרונה לרצועה, למדו בשבוע הראשון בבה"ד 1 על ערכי צה"ל ושיננו את שמות הרמטכ"לים לדורותיהם. לא היה "אימון הקמה" לחטיבת חי"ר. גם לא אימון גדודי או פלוגתי. במהרה החליטו בצה"ל כי ההכשרה הטובה ביותר לקצינים הצעירים תהיה שילובם בלחימה בעזה. שום אימון לא ידמה את המציאות כמו המלחמה עצמה.
ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד.
הוא הורה על מעצרם, אך שני בתי משפט, השלום והמחוזי, קבעו כי "גרסתו של המח"ט אינה אמינה", ושחררו את העצורים. בעבר "בעיית אמינות" הביאה להדחת מפקדים מצטיינים מצה"ל. ודאי לא להצבתם כמי שמכשירים מפקדים אחרים. ולפני כחודש כבר סוכם על קידומו לדרגת תא"ל ופיקוד על עוצבה בפיקוד הדרום.
# # #
לפני 25 שנים סיימתי שירות ארוך בצה"ל. כתבתי לפורום מטכ"ל מכתב פרידה שבו אמרתי: "האחריות היא חברתכם הטובה ביותר. היא אבן ריחיים נוראה, והיא המצפון והמצפן בכל אשר תלכו. אל תתפתו להמיר אותה בכל מה שיבטיח לכם להקל מעולה. עם ישראל אינו יכול להרשות לעצמו צבא בינוני. אין לציונות חרב זולתכם, ואין לנו קיום בלעדיה".
התרעות פיקוד העורף