אבל גם שם, בזירה הצבועה ביותר בעולם, מעל אחת הבמות ששונאות אותנו הישראלים וגם כנראה את טראמפ - אבל בצורה הכי מתוחכמת וגם מסוכנת שיש: בחליפה, עם עניבה ועם גינונים ונימוסים דיפלומטיים עאלק - הוא עשה זאת שוב. שוב טראמפ הציג לעולם שיש לו דעה מוצקה משל עצמו, ושהוא לא מוריד את הראש מול איש.
אחרי שנתן בראש, בצדק, על העובדה שהטלפרומפטר באו"ם לא עובד בדיוק כשנשיא ארה"ב עולה לנאום, טראמפ בעצם אמר "פאק איט", כי הכל הרי כתוב בליבו. ושוב, הוא גיבה אותנו. כמו מורה לתלמיד, בשפה פשוטה, הבהיר הנשיא לעולם מי הטובים ומי הרעים.
מקווה (אבל לא בטוחה) שגם מי שאינם מתומכי ראש הממשלה מבינים את ההשפעה התודעתית שנאום שכזה עשוי להביא לדעת הקהל העולמית. אבל מניסיון, עוד לפני שהוציא מילה מהפה, יש לי היסוד להאמין שהירידות עליו באולפנים הנאורים מטעם עצמם כבר מוכנות. בהצלחה, ביבי, הצלחתך שם, הצלחתנו.
אבל הכי גרוע, בפער מעל כולם, הוא מסרון הסליחה התפוצתי. תהרגו אותי, אני לא מצליחה להבין את האנשים שמרשים לעצמם לשלוח הודעות סליחה קבוצתיות. יש גם מי שמגדילים לעשות ומוסיפים אימוג'י מטומטם. אלוהים! סליחה אמיתית צריכה להיות על עצם שליחת ההודעה הזאת, על חוסר הרצינות שבה.
בקשת סליחה היא הרי מעמד אישי, שלרוב מצריך שיחה, זו פעולה שלא צריך יום מיוחד בשבילה, אבל בהחלט ניתן לנצל את היום הקדוש הזה, יום הכיפורים, ולבצע אותה. אבל בחיאת, במסרון? קבוצתי?
אני מאחלת לעצמי, ולכל אחד ואחת מאיתנו, לערוך חשבון נפש על בסיס יומי, שבועי, חודשי, ויום כיפור הוא הזדמנות מצוינת לחשבון נפש שנתי. אני מאחלת לכל אחד מאיתנו לסלוח קודם כל לעצמו על מה שצריך, כי סליחה עצמית היא הרי הדבר הכי מורכב שיש. אחת שיודעת מניסיון אישי.
ומכם, קוראים יקרים, אני מבקשת סליחה, מכל אחד ואחת מכם, על כך שכתבתי פה בשבוע שעבר "אוטוקרטיה" במקום "אוטרקיה". זו הייתה טעות סופר, ואתם תיקנתם אותי בדרככם המופלאה. מי באהבה ומי במיילים רושפים. סליחה שגרמתי לכם לזעום. אתם נהדרים אחד־ אחד, אוטרקים שלי.
רגע לפני שהכנסתי מרוצה את הפסטה לסל, עצר אותי המוכר החביב. הוא הציע לי באסרטיביות לא אופיינית לתת מבט אחרון בטקסטורה של הפסטה. "תוודאי שזו הצורה שאת בוחרת, שלא יהיו לך בעיות עם הדודה", אמר.
מוטרדת מההתערבות הלא צפויה הזאת, נתתי עוד מבט בוחן אל הפסטה. ואז, כאילו התבהרו השמיים מעננים שהסתירו את השמש, גיליתי את הצורות. זו הייתה פסטה בצורת איברי מין גבריים (מה שקראתם!) מרוכזים בתוך שקית עם חזות איטלקית יוקרתית.
החזרתי את הפסטה למקומה על המדף. נמנע משבר משפחתי מביך בדקות הראשונות של השנה החדשה. אתם, קוראים יקרים של טור זה, ניצלתם גם אתם. מי שלא קרא - כנראה ייפול בזה. מאחלת לו דודה עם חוש הומור בריא.
גמר חתימה טובה!
התרעות פיקוד העורף