"הלכה פלסטין"
ללכת אל "הים"
לגבי המוסר, אין מה להרחיב. שאיפה של ילד בן 13 לבקר בים היא רצון לגיטימי, כמו רצונם של ילדים בכל העולם לשבת ביציעיו של אצטדיון כדורגל או לזכות בחיבוק מידי הוריהם. הילד הזה אינו מחבל אלא בדיוק להפך – מטייל סקרן. מי שרואה בילד המבקש לראות את הים ולשוב לביתו איום על סדר היום הציבורי, או על חייו, אינו מעיד על הילד, אלא על עצמו.
לרגע אחד, ב־7 באוקטובר, זכתה ישראל באמפתיה בינלאומית, ומיד איבדה אותה. מבחינת ישראלים רבים, כל הפלסטינים הפכו לאותו דבר. ילד ואישה וזקן כמותם כמחבל נוח'בה. ובכן, לא. הילד הוא ילד, והוא חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. המחבל, לעומתו, אויב שיש להילחם בו.
צחוק הגורל שהסרט הזה, שרובו דובר ערבית, ייצג את ישראל באוסקר. עוד יש סכנה שייכנס לחמישייה, ואולי, לא עלינו, גם יזכה. כלום לא מצאו יצירה מתאימה יותר לייצג את ישראל? במחשבה שנייה, אין ייצוג הולם יותר למציאות חיינו הסבוכה מהסיפור הזה.
התרעות פיקוד העורף