סדר בבלגן: שתי אגדות התקבעו בתודעה הקולקטיבית. הראשונה מתיימרת לספר את סיפורה של הפוליטיקה הישראלית מאפריל 2019 ואילך, והשנייה צופה פני עתיד.
אגדת הפסילה
ובכן, רגע לאחר כניסת שנת תשפ"ו, בתקווה שבאה עלינו לטובה, הגיעה העת לעשות סדר בבלגן ולהפריך את האגדה.
בעיקרון, השיטה הפרלמנטרית לא מחייבת אף ראש מפלגה ואף חבר כנסת להסכים לשבת בקואליציה בראשות מועמד מסוים. נכון, חקירה שמתנהלת נגד מועמד לראשות הממשלה יוצרת ניגוד עניינים ברור, אך גם מבלי שתתנהל חקירה, ראשי מפלגות וחברי כנסת כלל אינם חייבים לתרץ את חוסר רצונם לשבת בממשלה שירכיב מועמד זה או אחר. אין בישראל בחירה ישירה, ולא כתוב בחוקה, שלא נכתבה, כי על בנימין נתניהו להרכיב ממשלה בכל מקרה, ושכל סרבן מקרב ראשי הסיעות בכנסת – דמו בראשו.
לא מהפך – מהפכה
התכונה הלאומית הישראלית הבולטת היא אופטימיות. יש מי שקורא לזה "תרבות הסמוך". חלק הארי שבציבור חי בתחושה שברגע שביבי ילך – נחדש ימינו כקדם. עברנו את פרעה, נעבור גם את משפחת נתניהו, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
וגם אם ביבי לא ילך, אז בשעה טובה ייערכו בחירות, במקרה הכי גרוע במועדן, וגם אז נחדש ימינו כקדם, הרי לביבי אין רוב והציבור לא טיפש. לנשום עמוק, להתאזר בסבלנות, נגיע לקו הגמר, נתעורר מהסיוט ונחזור לנורמליות. לשגרה. לישראל הטובה והמוכרת.
הייתי רוצה להיות שותפה לאופטימיות שלך, נפתלי. רק שאת חוק יסוד הכנסת, שמתנה דחיית בחירות בתמיכת רוב של 80 ח"כים, אפשר לשנות ברוב של 61 שעומד לרשות הממשלה. וכיצד תמנע ניסיון להשתלט על ועדת הבחירות? האם יש לך כלים שלאורך כל הקדנציה היו חסרים לראש האופוזיציה יאיר לפיד, אשר הקפיד לשחק לפי כללי המשחק, בזמן שהממשלה רומסת ברגל גסה את כל הכללים ואת כל המוסכמות?
תמכתי בממשלתך, נפתלי, והצטערתי כשהתפרקה. האם יש לך תשובות? תשובות שעשויות להרגיע לא רק את ראשי מערכות הביטחון, אלא גם אותנו, אזרחים מן השורה, הורים לחיילים. היש תשובה שעתידה להבטיח כי נצליח לערוך בחירות בעיצומה של מהפכה, וכי אם נרצה לחזור לישראל השפויה ולחדש ימינו כקדם – אין זו אגדה?
התרעות פיקוד העורף