לאחר מספר ימים, המאורע התרחש, הצגתי לעילי את בן זוגי, החסון התחבב עליו די מהר, יצאנו לאכול בסושייה המצויינת ההיא בגבעתיים, מקום שהיה לעתים מפגש חברתי דאז ובמקרים אחרים מוסד הדייטים הכושלים שלי אחרי שעות העבודה. הרגשתי שאני עושה כאן חוויה מתקנת. מכאן אפשר רק לעלות. המקום שהיה עולב הפגישות שלי (חוץ מהאוכל, השתייה והאווירה המעולים שחיפו על המפגשים), הופך להיות פסגת ההצלחות שלי.
החסון עשה לעילי שק קמח, הצחיק אותו ועשינו עוד סלפי משועשע, עוד לא יודעים בתמימותנו, מה הימים שלאחר מכן מזמנים לנו. אחרי כמה פגישות וכשעילי כבר הכיר את משפחתו המחבקת של החסון, הוא בא אליי עם שאלה מטלטלת: "אמא אנחנו תמיד נהיה ביחד נכון?", ליטפתי את לחיו של עילי החכם שלי בן השש, שהיה רק כמה חודשים לפני כיתה א', חיבקתי אותו לחיקי ואמרתי לו:" קודם כל ולפני הכל זה אני ואתה, אחר כך כל השאר". הוא ענה לי: "אמא אני אוהב אותך, את אהובה שלי".
הימים חלפו, הקורונה הגיעה ואיתה הלבטים. החסון היה צריך זמן לעצמו, הכל התקדם במהירות האור בקשר הזה, אחרי חודש כבר דיברנו על חתונה. משהו במרחק הזה, בהגבלות של התקופה גרם לכל אחד מאיתנו להתכנס לתוך עצמו ולחשוב מה קורה כאן. מה יהיה הצעד הבא, איך הוא יתרחש. במקביל הרגשתי שאני חייבת להתחיל הדרכת הורים, כדי להבין איך אני מכניסה גבר משמעותי עבורי לתוך חייו של עילי, שהוא האדם המשמעותי ביותר עבורי מאז שנולד.
רציתי להבין איך עושים את זה נכון, איך מתווכים את הדרך. איך עילי ירגיש שמעמדו חלילה לא נפגע. אני ועילי עד לאותו רגע היינו סימביוטיים, ברמה שהמשפחה הקרובה אמרה לי לא פעם, שהיחסים ביננו נראים כמו של זוג, ופחות כמו של אמא ובן. זו הייתה תקופה מטורללת. הגירושים הארוכים כשעילי היה תינוק, רגשות האשם כביכול על פירוק המשפחה, החלומות שנגנזו באחת ובעיקר הבילבול וחוסר הוודאות.
רציתי שעילי יהיה מאושר, רציתי לייצר לו קרקע יציבה. רציתי שיזכור שהוא תמיד במקום הראשון ולפני הכל, בתחושות, במאוויים, במעשים. עוד כמה חודשים חלפו ועילי ואני עברנו לנס ציונה. עילי לשמחתי מהרגע הראשון הרגיש בבית. הייתה לו קרקע יציבה.
עילי הנבון אמר לי משהו שלא אשכח לעולם: "אני אקרא לחסון אבא או כשהוא יציע לך נישואים או כשתהיי בהריון". לשמחתי הדברים קרו בסמוך. ועילי זכה באבא נוסף מדהים, אכפתי ודואג. הקשר ביניהם זהו מושא לחיקוי. נושאי השיחה, החוויות המשותפות, הבילויים, הדאגה והאכפתיות, זה משהו שאי אפשר להסביר במילים. החסון כאילו היה אבא מאז ומתמיד ועילי קיבל חיבוק ענק ועוטף כל כך.
ואולי שיא השיאים מתבטא בהצעת האבהות, שהייתה מיידי לאחר הצעת הנישואין, ממש באותו מעמד. החסון כרע ברך וביקש להיות אבא נוסף של עילי. וזה מבלי לדבר על כך שהם תכננו את הצעת הנישואים ביחד, והלכו לקנות את הטבעת בצוותא. "זהו קשר יוצא דופן", אומרות לי חברותיי ואני עם דמעה בזווית העין, מהנהנת ומסכימה. היה שווה לעבור את הדרך, היה כדאי לצאת למסע, למרות הגבות המורמות בדרך, למרות הציניות מהסביבה. מצאנו אהבה. של כל המשפחה.
התרעות פיקוד העורף