העובדה כי בצבא אמרו שהרמטכ"ל ביקש מראש הממשלה את ההנחיה בכתב והעובדה כי "הוא נדרש לבחור איזה מלחמות להתעקש מול הדרג המדיני". כלומר גם הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר הבין שמדובר כאן במשהו לא תקין. העובדה כי הרמטכ"ל איפשר לסכן חיי חיילים על מהלך ששמור בדרך כלל למשטרים אפלים כמו למשל בצפון קוריאה צריך להדליק אור אדום בפני הציבור הישראלי.
האמת שהחיים המקצועיים של הרמטכ"ל הם מטורפים. פעם אחר פעם נראה כאילו שהדרג המדיני מנהל מלחמה בעזה לא רק נגד החמאס אלא גם נגד צמרת צה"ל: זה מתחיל בנסיון של שר הביטחון ישראל כץ להתערב ברגל גסה במינוי קצינים בכירים. זה ממשיך בנסיון של חברי הכנסת מהליכוד למנוע את הסדרת התנאים הפנסיונים של משרתי הקבע מתוך הבנה שהדבר יוצר לחץ בתוך הצבא ומקשה על הפיקוד הצבאי לשמר קצינים ונגדים בתוך הצבא. זה ממשיך בנסיונות להקשות על הצטיידות הצבא בציוד ובחימושים.
ההצעות של האמריקאים הם הצעות שעלו כבר בעבר. יש פה ושם קצת שינויים, אבל השלד של מבנה ההסכם המוצא הוא ברור. השאלה איזה תרגיל התחמקות ישלוף הפעם נתניהו כדי להגן על שלמות הקואליציה שלו.
בנתיים בצה"ל מנהלים לחימה בסגנון "איטלקי", נעים לאט ובטוח ומחכים, פשוט מחכים שטראמפ יסגור פה את הסיפור של המלחמה שכבר מזמן הייתה יכולה להיסגר באותם תנאים שמונחים על השולחן.
התרעות פיקוד העורף