חוויה מתקנת – זהו מושג פסיכולוגי אליו כמהים אנשים שעברו טראומה ושואפים לתיקון. בכמיהה לחוויה מתקנת לא צריך לחפש היגיון אלא רגש - נתניהו שואף ל"ניצחון מוחלט" פנטזיה שלא קיימת ולא לשום דבר יחסי שדורש התפשרות כמו “היום שאחרי”. דומה שזה אפילו לא מעניין אותו. הבעיה היא שטראומה בגלל ההתנהגות הלא רציונאלית שהיא מזמינה נוטה ליצר טראומות נוספות ו"הניצחון המוחלט" עלול להסתיים "בכישלון מוחלט".
כמי שכיהן כראש ממשלה לאורך שנים ארוכות ויותר מכל ראש ממשלה אחר בישראל הוא לא השכיל להבין את כוונותיו האמיתיות של חמאס, נתן להם כסף ואף נקט בשיטת הפרד ומשול בהנחה שהוא חכם מהם. והנה "מר ביטחון" חווה את השבעה באוקטובר. התחושה של כל הציבור – ברמה המודעת או הפחות מודעת - הינה שהוא האחראי, וללא ספק גם הוא חש כך בעמקי ליבו.
המשא ומתן עם חמאס הינו השפלה נוספת עבור כל אזרח במדינת ישראל – על אחת כמה וכמה עבור ראש הממשלה. הפגנות המחאה של משפחות החטופים זוהי מכה נוספת לתדמיתו הנרקיסיסטית שכה חשובה לו. הוא הרי עסוק לאורך השנים עיסוק יתר במה שהתקשורת אומרת עליו וכעת פגוע הוא מסרב להתראיין בערוצים השונים. השנים הארוכות שבהן הוא מכהן כראש ממשלה נטעו בו את התחושה "מגיע לי" ועל כן הקים "משפחת מלוכה" וחש שאינו חייב דבר לאיש, גם לא לאזרחיו. אנשים המכירים אותו מקרוב אומרים שאכן האיש השתנה באופן דרמטי.
כשהוא מצהיר שמדינת ישראל חייבת להיות ספרטה הוא בעצם מדבר על עצמו. אני בנימין נתניהו צריך לעמוד אל מול כולם ולא להישבר. הוא אכן ניצב אל מול כל מערכת הביטחון שמתנגדת לכיבוש העיר עזה וגם מול מקורבים לו דוגמת ראש המל"ל צחי הנגבי. הוא בנה את הבדידות הספרטנית הזאת לאורך שנים בכך שמינה אנשים שאומרים "הן" לכל רצונותיו ונפטר מאנשים בעלי חשיבה עצמאית יותר. כך קורה שדווקא מי שרוצה להיות שליט יחיד נשאר לבסוף תלוי בידי קומץ קיצוניים מן הימין.
ביבי לא עסוק במה שיקרה למשק הישראלי, כמה חיילים יהרגו עוד בעזה וכמובן גורל החטופים. מי שהיה "אלוף ההסברה" מתעלם גם מהעולם ומהחרמות המתרגשות עלינו באופן מעורר דאגה. כספרטני אמיתי הוא לא נלחם כעת רק נגד חמאס, הוא נלחם נגד כולם. די היה לזרוק לעולם "עצם" בדמות הצעות כלשהן ל"יום שאחרי" כדי למתן את הביקורת כלפי ישראל. העולם מגיב לזלזול אבל לביבי לא איכפת – ככה זה כשהפגיעה עמוקה כל כך והרצון לתיקון מוחלט גדול כל כך.
נתניהו מאמין שבבחירות בשנה הבאה הוא שוב ינצח, זה מה שקרה לאורך מערכות בחירות רבות ויתכן שהוא צודק. זה מחזק את תחושתו של שליט יחיד ונבגד על ידי האויב, האופוזיציה וכעת גם על ידי העולם. הבעיה הינה - כפי שקורה פעמים רבות - שדווקא הטראומה גורמת לפרט להתנהג באופן לא הגיוני כך שהיא משחזרת את עצמה ובמקום "ניצחון מוחלט" נזכה כולנו ב"כישלון מוחלט".
התרעות פיקוד העורף