לא רק האסון הנורא ביותר בתולדות המדינה אירע תחת ממשלת הימין הנוכחית. הממשלה הזו החזירה את מדינת ישראל, בימים אלה של נידוי, לתקופה האפלה של החרם הערבי שהשפיע השפעה שלילית משמעותית, בתחומים שונים, בכ-20 השנים הראשונות לקיומה של המדינה.
אותותיו של החרם ניכרו אז היטב בכלכלה, ברווחה, בפיתוח וגם בחופש התנועה, כשהיה קשה לנוע על פני הגלובוס עם דרכון ישראלי. המושג "עם לבדד ישכון" היה מוחשי בכל מובן.
הליגה הערבית הקימה מנגנון שפיקח על החרם הזה בעזרת רשימה שחורה של מדינות, חברות ועסקים שניהלו קשרים עם מדינת ישראל או עם גופים ישראליים. רבות ממדינות העולם העדיפו להתעלם ממדינת ישראל, חברות תעופה בין לאומיות רבות לא טסו לכאן, חברות רכב, ציוד רפואי, תעשייה ומסחר מרחבי העולם נמנעו מייצוא לישראל.
מיליוני הערבים בעולם היו חשובים להן הרבה יותר משני מיליון האזרחים במדינת ישראל הקטנה והענייה. רוב מוחלט של המוצרים שהגיעו לישראל מחו"ל עשו זאת דרך "יד שלישית" בדמות חברות פרטיות בעולם, עובדה שגרמה לייקור משמעותי של הסחורות הנמכרות בישראל. החרם השפיע גם על הפיתוח הטכנולוגי והתעשייתי בארץ.
חשוב להדגיש שבשנות ה-50 וה-60 תפס ייצוא ההדרים חלק גדול מאוד מכלל הייצוא של מדינת ישראל. "תפוזי יפו" היו הסמל הלאומי והכלכלי של המדינה, והפופולריות שלהם באירופה הייתה גבוהה. החרם הערבי פגע גם בענף זה, כשחסם בפני התפוזים מישראל שווקים רבים.
בהשפעת הניצחון הגדול של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, ובהמשך, בעקבות הסכם השלום עם מצרים והסכמי אוסלו, החרם הערבי התפוגג לחלוטין. תחומים רבים בכלכלת ישראל זכו לעדנה ולפריחה. ישראל נעשתה עם השנים לאחת המדינות המתקדמות ביותר בענף ההייטק.
חרם כלכלי, תרבותי ואפילו ספורטיבי היום משמעותי הרבה יותר מהחרם ב-20 השנים הראשונות של המדינה. ישראל גדלה מאז פי חמישה במספר אזרחיה, והייצוא והפיתוח שלה צמחו לממדים שמחייבים שווקים וקשרים רבים עם העולם הרחב. כוח הייצור העצמי של ישראל תלוי בחומרי גלם שאינם בידיה.
לכן, אם אומנם יתרחב הנידוי של ישראל, מצבה של המדינה עלול להיות גרוע משהיה בימי החרם הערבי, כשחיי צנע והסתפקות במועט אפיינו את החיים כאן. האיום הזה, שנוצר בעקבות מדיניות הזויה של ממשלה חדלת אישים, עלול לערער באופן משמעותי את החיים במדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף