מאות אלפי אזרחי אריתריאה נמלטו מארצם, שהפכה ל”קוריאה הצפונית של אפריקה”. זכויות האדם שם נרמסות באופן שיטתי, ופעילים פוליטיים, עיתונאים ומתנגדי שלטון נשלחים לכלא ולעבודות כפייה.
בישראל חיים כיום כ־17 אלף אזרחים אריתראים. המדינה בחרה להעניק להם "הגנה קבוצתית זמנית", והם לא מגורשים - אך גם לא מוכרים כפליטים בעלי זכויות. במשך שנים נמנעה ישראל מאישור בקשות פרטניות לקבלת מקלט, מה שהפך את רוב האריתראים החיים כאן לחסרי מעמד ברור, התלויים בהחלטות משתנות.
רוב האריתראים השוהים בישראל מגדירים עצמם פליטים שנמלטו מהמשטר. מיעוטם ממשיך לקיים קשר עם השלטון באריתריאה, משתתף באירועים דיפלומטיים ומעביר כספים לשלטון. הפער הזה הביא בשנה האחרונה לאלימות קשה ברחובות תל אביב, כשמפגינים משני המחנות התנגשו.
אלא שארגוני זכויות אדם מזהירים שמדובר במדרון מסוכן. לטענתם, לא תמיד ברור אם השתתפות באירוע רשמי, או העברת כספים, נעשות מתוך בחירה חופשית. הטענה היא שמשטרים רודניים כופים על אזרחיהם לשלם מס גם כשהם נמצאים מחוץ לארצם, ולכן צעד כזה אינו מעיד בהכרח על תמיכה של האזרח בשלטון.
עצם העובדה שהבטמיכאל היה בישראל עלולה להפוך אותו לחשוד בעיני השלטונות בארצו. המתנגדים להחזרתו טוענים שמדובר בגזר דין מוות עבורו.
ייתכן שהבסיס להצעת החוק והצעד של לוין הם חלק ממדיניות רחבה יותר, שנועדה לצמצם את מספר מבקשי המקלט בישראל בכל מחיר. ח"כ רביבו אף הצהיר בגלוי כי המטרה הסופית היא גירוש כל מי שהגיע לישראל שלא כחוק. אם אכן כך הדבר, ייתכן שמדובר ביצירת תשתית משפטית שתאפשר לגרש גם מתנגדי משטר בארצותיהם.
אין מדובר בעניין שנוגע לאדם בודד, אלא בתקדים שיקבע כיצד תנהג ישראל מול עשרות אלפי מבקשי מקלט. האם היא תמשיך להגן עליהם מפני רדיפה, או תעדיף להדק את הגבולות גם במחיר של פגיעה בזכויות יסוד.
התרעות פיקוד העורף