"מהדברים שאתה מתאר אני לא באמת יכולה להבין לעומק את תנאי חייו של הילד, את הטמפרמנט שלו. אני גם לא יודעת אם יש לו אח או אחות, והיכן האמא בתמונה. אבל אני בכל זאת רוצה להעלות כאן סוג של רעיון שיגרום לך להסתכל על המצב מזווית קצת אחרת: הרבה פעמים יש לנו דעה מסוימת על העולם, שלא בהכרח תתאים לכל הילדים שלנו. למשל, חברה זה חשוב - להיות עם ילדים אחרים, להיות פעיל, לא לפחד ולהיות חלק מקבוצה גדולה. אבל יש ילדים שנולדו יותר פרטיים, וכל מה שקשור למפגש המוני מייצר אצלם תחושת לחץ. מדובר בילדים שיהיה להם נוח יותר לייצר קשר של 'אחד על אחד' מאשר להתערבב בקבוצה גדולה של ילדים. אנחנו לא יודעים ולא מבינים למה זה מייצר אצל הילד שלך תחושת לחץ, אבל אנחנו כן יודעים שאנחנו רוצים ללמד אותו איך להשתחרר", השיבה דליות תחילה.
לדבריה, "למידה היא תהליך. זה לא משהו שקורה מהיום למחר, וצריך להבין ולהפנים את זה לפני שמתחילים. זה לא זבנג וגמרנו, אלא תהליך מתמשך, ממש כמו טיפוס בסולם - עושים את זה צעד־צעד ובסבלנות. הרי כשהילד הקטן שלנו מגיע בפעם הראשונה לגן משחקים, הוא לא עולה מיד למגלשה, נכון? הוא עולה שלב אחד או שניים בסולם, ואז יורד. לאט־לאט הוא מנסה שוב ומוכן להיפתח, ואנחנו עומדים מאחוריו ונותנים לו את הביטחון שהוא זקוק לו. זה תהליך של למידה".
עוד הוסיפה דליות: "לפי מה שאני מבינה מדבריך, הילד נמצא בלחץ. אין מילה אחרת לתאר זאת. הוא חושש, הוא מפחד. ברגע שאני רואה שהוא חושש לגשת לילדים, אבל אומר לו: ‘לך, שב שם עם הילדים’, אני מוסיף לחץ על הלחץ הקיים. אגב, גם אם אתה עושה את זה בצורה מאוד נחמדה, ואומר את הדברים בחיוך, זה לא עוזר. מה כדאי לעשות? מהיום, כשאתה לוקח אותו לחוג, אתה אומר לו: ‘אתה תמיד רוצה שאני אשאר בחוגים, נכון? אז תדע שאני באמת אשאר’ - ואתה נשאר כל השיעור. אתה מתעסק בטלפון, מסתכל מסביב, אם יש הורים אחרים שמחכים - אתה מדבר איתם. הילד כל הזמן יסתכל עליך, ואתה, מהצד שלך, תהיה נוכח. כשתעשה את זה חמש־שש פעמים זה יעניק לילד שלך ביטחון כי הוא יידע שאולי אתה לא מסתכל עליו כל הזמן, אבל אתה נוכח, אתה שם. בפעם החמישית או השישית שאתה הולך איתו לחוג, תלחש לו באוזן: ‘אני חייב לצאת לעשות פיפי דחוף. כבר חוזר’. צא ועמוד מאחורי הדלת 30 שניות ותחזור. ככה אתה מרגיל אותו לזה שאתה חוזר מיד".
את התשובה סיכמה: "משהו בפן החברתי מאיים עליו, ואני לא יודעת מה, אבל אני רוצה שתקלו עליו בצורה הדרגתית ותעזרו לו להתמודד בקצב שמתאים לו. לדוגמה, במסיבה הבאה בגן תדע שהילד יבוא ויישב לידך. אני רוצה שאולי תדבר לפני כן עם הגננת, והיא תסמן לו לבוא. אולי הוא ייגש אליה כי זו הגננת. אולי אפילו ייווצר מצב שבו הגננת תשלח ילד שיגיד לו, ‘אתה רוצה לשבת לידי? יש פה מקום’. אם הילד אומר שהוא לא רוצה, כמובן משחררים ולא לוחצים עליו. שהכל יהיה לאט, אבל בטוח. לא לנסות פעמיים, כי זו שוב הפעלת לחץ, ואנחנו צריכים להקל עליו ולתרגל איתו את העניין החברתי".
התרעות פיקוד העורף