סין אוהבת להציג את עצמה ככוח מאזן, מתווך שקול, יד מושטת לכולם. אבל מאחורי מסכת המשי מסתתרת אמת חדה: היא מממנת את אויבינו, מחבקת את חמאס, חודרת לנמלים ולרשתות שלנו, ומובילה מסע דה-לגיטימציה נגד ישראל. השבוע ראש הממשלה חשף את מה שרבים העדיפו להסתיר - שסין אינה רק שחקן רחוק, אלא חלק פעיל במצור המדיני-תודעתי על ישראל. בייג'ינג מיהרה להיעלב, אבל המעשים מדברים בקול ברור יותר מכל מחאה דיפלומטית.
נתחיל בנפט. בלי הכסף הסיני, איראן לא הייתה מסוגלת להזרים חמצן לכלכלתה הרעועה ולממן את חמאס, חיזבאללה והחות'ים. יותר מ-90% מיצוא הנפט האיראני מגיע לסין, במסלולי הברחה מוסווים. זו לא עסקה תמימה אלא קופה קטנה למכונת המלחמה שמכוונת נגדנו. רשתות הרכש בסין ובהונג קונג סיפקו רכיבים מדויקים לתעשיות הכטב"מים האיראניות - אותם מל"טים שמופעלים נגד ספינות בים האדום, משוגרים לישראל על ידי החות'ים מדרום ועל ידי חיזבאללה מצפון.
במקביל, סין פועלת חזיתית בזירה המדינית: היא אירחה את חמאס בבייג'ינג, העניקה לו במה תחת הכותרת "אחדות פלסטינית", ודוחפת באו"ם להפסקת אש קבועה - כלומר, לשימור חמאס בשלטון. מי שראה בכך גישור טועה; זו הצבת ישראל בעמדת הנאשם הקבוע. ומעל כל זה, בייג'ינג שוטפת את הרשתות שלה בתעמולה אנטי-ישראלית ואנטישמית, נותנת לגיטימציה לעלילות שנועדו להפוך את ישראל למצורעת.
ואצלנו? בנמל חיפה החדש פועלת חברה ממשלתית סינית במרחק נגיעה מבסיס חיל הים. זהו פתח אסטרטגי למודיעין ולשליטה תפעולית בלב התשתית הימית שלנו. בצה"ל כבר למדו לקח: רכבים סיניים הוצאו מהבסיסים מחשש לאיסוף מודיעין דרך מצלמות וחיישנים. אם זה מסוכן לצבא, זה מסוכן למדינה כולה.
המערב אוהב לראות ברוסיה את האיום המרכזי, ובכך הוא מפספס את התמונה המלאה. אירופה נזהרת מהגז של פוטין, מטילה סנקציות ומחפשת אלטרנטיבות, אך מתעלמת מהאיום הגדול בהרבה: סין וטורקיה, שפועלות יחד לקדם סדר עולמי חדש. בייג'ינג מציפה את העולם באלקטרוניקה זולה שנראית משתלמת בטווח הקצר אך יוצרת תלות טכנולוגית מסוכנת בטווח הארוך.
טורקיה מעניקה לחמאס חיבוק גלוי, מצהירה שאנשיו הם "לוחמי חירות" ומובילה קמפיין כלכלי ודיפלומטי נגד ישראל. אך המסוכן מכל הוא שהשתיים מחברות בין המסדרון האמצעי של טורקיה לבין "דרך המשי" החדשה של סין, ומקדמות אינטרס משותף להפנות את תנועת הסחר העולמית מהים האדום אל ציריהן היבשתיים.
כאן נכנסים החות'ים שהתקפותיהם (במל"טים איראנים-סיניים) על ספינות בים האדום פוגעות בכדאיות השימוש במסלול סואץ, ומגדילות את האטרקטיביות של הצירים הטורקיים-סיניים (על פי משרד האוצר האמריקאי). כך נוצרת ברית אינטרסים מסוכנת: הכלכלה הסינית, הגיאוגרפיה הטורקית והטרור החות'י מתלכדים ליצירת מנוף לחץ חדש על המערב ועל ישראל.
ישראל זקוקה למדיניות של בהירות. הצהרתו של ראש הממשלה השבוע תהפוך לתכנית פעולה: שליטה מלאה בתשתיות קריטיות גם אם נדרשת הלאמה - זמנית או לצמיתות, תקן לאומי שיחסום חדירה סינית דרך רכבים וחומרה, וצעדים שיצמצמו את התלות הכלכלית בציוד זול ומסוכן.
ובזירה המדינית - הגיע הזמן להפסיק להפנות גב לטייוואן, ולהבהיר לבייג'ינג שהמחיר ליריבות עם ישראל הוא ממשי. כי מי שמממן את אויבינו, מחבק את חמאס ומנסה לחדור לתשתיות שלנו - הוא לא שותף אלא יריב.
התרעות פיקוד העורף