בוד הקיסר, תודה שמצאת זמן להתראיין במהלך הזמנים הלא פשוטים הללו. צריך לומר ביושר: למרות השמועות ודיווחי התרעלה, רומא עומדת על תילה. הקולוסיאום נראה כאילו נבנה לא מזמן, באקוודוקטים המים זורמים, ואפשר לדמיין את ההמון במרחצאות. רומא הקיסרית ממשיכה לשגשג מול עינינו. למעשה, איך אפשר בכלל לדבר על נפילה?
"הלגיונות שלנו נשחקו עד עפר. החקלאים הניחו את המחרשות ויצאו להגן על העיר, ובמאה החמישית כבר לא נשאר מזה דבר. שכירי חרב גותים וגרמאנים לחמו תמורת שכר, בלי קשר לנאמנות. את יודעת שדבר דומה קרה גם באתונה? במסע לסיציליה בשנת 415 לפנה"ס יצא צי עצום אל סירקוזה, והצי כולו הושמד. 11 שנים אחר כך אתונה נכנעה לספרטה ואיבדה את מקומה. מאות שנים אחריה צעדה רומא באותה הדרך: קרבות בלי תוחלת, מיסוי שחנק את העם ונאמנות שנשחקה, עד שהתפוררה ואבדה".
אתה טוען שאתונה הפסידה, ואני רואה בזה הישג. הרי בזכות הכניעה לספרטה נפתח דף חדש! ועכשיו בוא נחזור אל רומא, אל מערכת המיסוי המבריקה. בעיניי זה אחד ההישגים החשובים ביותר של שלטון. "המיסוי הזה חנק את העם. המחוזות התרוקנו, והאיכרים ברחו מאדמותיהם. תראי מה קרה בערים. הן התמלאו קבצנים, כשהאצולה המשיכה בסעודות ובקרקסים שלה. לדעתי הפירוד הזה היה מה שגמר אותנו".
הסנאט היה שם תמיד כסמל ליציבות. זה מזל או תוצאה של תבונתך המדינית? "תלוי למה את קוראת יציבות. היו תקופות שבהן הסנאטורים התחרו ביניהם מי יחניף יותר לקיסר החי. כשקליגולה הכריז שסוסו אינקיטאטוס יהיה קונסול, בסנאט הריעו לו. במאה החמישית הסנאטורים כבר לא מילאו תפקיד ממשי. הם ישבו באחוזותיהם, נהנו מהעושר והסירו מעל עצמם אחריות כשהברברים צבאו על החומות והתאכזרו לנשים, תינוקות ומשפחות שלמות. אני מתבייש. אין כפרה על זה".
יש הטוענים שבזכות חוכמתך הכוהנים והבישופים קיבלו סמכות והחזיקו את העם מאוחד. "במאה החמישית זה אכן מה שקרה. הבישופים ישבו בערי המחוז, ניהלו את בתי המשפט, אספו מיסים וחילקו לחם לעניים. אפשר לומר שהכנסייה ירשה את הסמכויות וניצלה אותן כדי להפעיל אלימות ולדכא את המתנגדים. קהילות שלמות נאלצו להתנצר. מסכנים היהודים, מה עשו להם".
חוכמה נדירה נדרשה גם כשהברברים דרשו מכם בני ערובה והפקדתם את בניכם בידיהם. יש שיראו בכך מהלך דיפלומטי מבריק, כמעט מינוי שגרירים של כבוד.
"בני ערובה אינם כלי דיפלומטי. הם חרב על הצוואר. מי שמוסר את בנו יודע שאם יפר הסכם, הילד ימות. מאות שנים רומא דרשה בני ערובה מאויביה, כדי להזכיר להם מי שולט. במאה החמישית אנחנו היינו הצד שמסר את ילדינו. הילדים שלנו גדלו בחצרות ההונים, הוויזיגותים והוונדלים כבטוחות לאויבינו. נדמה לי שאצלכם קוראים לזה 'מצוות פדיון שבויים'. אנחנו לא פדינו אותם. זה היה הסימן הברור ביותר לכניעה שלנו".
אפשר לראות בזה גם אסטרטגיה מתוחכמת. בזכותך נבנתה אירופה החדשה. "איזו אסטרטגיה? זו הייתה קריסה של כל מה שהאמנו בו. בשנת 476 אודואקר הגרמאני הדיח אותי. רומא האדירה הפכה לכלי בידיים של אחרים. שום אסטרטגיה לא הייתה כאן, אלא כניעה שהייתה מחיר היוהרה. האימפריה המזרחית המשיכה להתקיים בקונסטנטינופול עוד כמעט אלף שנה, אך במערב הכל נגמר".
"אולי יש לך מקום לאושפיזין? אשתי שואלת".
התרעות פיקוד העורף