ובכל זאת התעניינתי ושאלתי את המורה בשיעור שקדם ליום הבחירות: "מה ההבדל בין פרס לביבי?". היא לא מצמצה והשיבה לי בביטחון רב: "פרס רוצה שלום, וביבי רוצה מלחמה"!
אני זוכרת את עצמי בדרכי הביתה זועמת, כאמור ממרומי גיל 10. לא האמנתי שיש אנשים במדינה הזו שמצביעים לביבי הזה. איזה מין איש שרוצה להיות ראש הממשלה של המדינה שלי רוצה מלחמה? בבית פניתי לאחי הגדול, שממרומי גיל 13 כבר היה ידען פוליטי ממני. הוא הסביר לי בביטחון שגם ביבי רוצה שלום, אך לא מוכן לוותר על שטחים לאויבים שלנו, וטען שהתקשורת משקרת ולא בטוח שפרס ינצח, ושהמורה שלי פשוט מטומטמת.
במקרה של היום, שטחים הם אסירים פלסטינים - רוצחים נתעבים עם דם על הידיים שיחזרו לחטוף ולרצוח; שטחים במובן הבסיסי של התיישבות יהודית; שטחים מתוך הבנה שלאסלאם הקיצוני חשוב לכבוש אותם כדי לשלוט, כדי לרצוח יהודים, ובהמשך, אם לא יורתעו - להשתלט על העולם.
יושבים אצלי באולפן מיטב מומחי הביטחון והמדיניות. בכל פעם שהם נדרשים על ידי לאיום החות'י, אני לא יכולה שלא לחוש את אי־הנעימות של כל אחד מהם. מסבירים לי במילים יפות שהם אכן איום ומטרד, אך שיש איומים וטרדות גדולים מהם. אמת. לא צריך להיות מומחה לביטחון כדי להבין זאת.
אלא שכאן בדיוק, אבל בדיוק, מתחילה הבעיה. כך גם הגיבו לתושבי העוטף במשך שנים. אלה שישנו בממ"דים ובמקלטים כשהיה האיום מחמאס, כשהם ראו אותם מתאמנים מעבר לגדר אל מול העיניים שלהם. השיבו להם את אותן התשובות בדיוק. כל אויב שלא משמידים גדל וגדל, בטח ובטח כשממשיכים לעצום עין, גם אם זה משום שהעיניים בפוקוס על מקום אחר.
גם האווירה בממ"דים ובמקלטים היא אחרת כאשר מדובר בחות'ים. אווירת צחוקים - ואני בעד צחוקים, הם מפירים סטרס. אבל בסופו של דבר, מקווה שהצחוק פה לא יהיה על חשבוננו. השבוע אנחנו מציינים שנתיים לאסון 7 באוקטובר. אסון שיכול היה להימנע אם לא היו מתעלמים מהאויב כשהוא קטן יותר. חומר חשוב למחשבה.
מישהו צריך להגיד את זה, אבל הסינים פשוט לא יודעים לייצר מכוניות, ואני חשה שאני נוהגת ברכב שקניתי בשיין. פלסטיק, פלסטיק ופלסטיק - אפס סטייל וחשש אמיתי שהאוטו יתפרק ממש תוך כדי נהיגה, או שהסינים פשוט ילחצו על כפתור ויפוצצו אותו (הם מסוגלים - ומעולם לא בטחתי בהם).
בחצי מהיום אני מחפשת מטענים, כי סיפרתי לעצמי שיש לי נסיעות קצרות ומסתבר שזה ממש לא המצב. וגם, וזה הכי חשוב - לא רוחשים לי כבוד בכביש כמו פעם (ואולי זה סתם כי אני אישה).
חברים יקרים, אני בעד הקדמה, אבל הרכבים החשמליים עוד לא שם, לצערי. שיהיה לכם חג סוכות שמח, אני הולכת לשים קרח על האזור שאני יושבת עליו בסוכה. מה לעשות, הסינים לא חזקים גם בריפוד.
התרעות פיקוד העורף