לצד הדגשת מחויבותה ההיסטורית של ג'קרטה לרעיון שתי המדינות והקמת מדינה פלסטינית עצמאית, הנשיא סוביאנטו אף הודיע כי בכוונת ארצו לשלוח 20 אלף חיילים לכוח פיקוח בינלאומי שיפעל ברצועת עזה. זהו מהלך דיפלומטי מפתיע כשלעצמו, הממצב את אינדונזיה בעמדה של שחקנית מפתח ביישוב הסכסוך במזה"ת, והמחבר בין נאמנותה לקונצנזוס המוסלמי לבין האינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה.
יתרה מזאת, השילוב בין פיתוח ערוצי סחר ושיתופי פעולה כלכליים עם ישראל לבין קידום פתרון מדיני לסוגיה הפלסטינית ולסכסוך הישראלי־פלסטיני, עשוי להכשיר את הקרקע לנרמול יחסים היסטורי – מהלך שאינדונזיה עשויה אף להקדים בו את ערב הסעודית. זאת, תוך קבלת ערבויות ביטחוניות וסיוע כלכלי מארה"ב לצד תמיכה בינלאומית רחבה בצירופה לארגון ה־OECD.
בראייה אסטרטגית רחבה, על פניו מסתמן כי הצטרפותה הפוטנציאלית של אינדונזיה להסכמי אברהם טומנת בחובה דיבידנדים אסטרטגיים עצומים – מדיניים, ביטחוניים וכלכליים – שעשויים לשנות את פני המזה"ת. הם צפויים לחזק את מעמדה ותדמיתה של ישראל בקרב מדינות העולם הערבי־מוסלמי, ולהעניק לגיטימציה לסעודיה ולמדינות נוספות לנוע בעקבותיה.
התבוננות מקרוב מראה כי עוצמתה של אינדונזיה אינה מתמצה רק בזירה המדינית או הדיפלומטית. הכלכלה הגדולה והצומחת שלה – עם תוצר לאומי גולמי של 1.51 טריליון דולר וצמיחה צפויה של 4.9% בשנת 2025 (על פי תחזית הבנק העולמי) - לצד מעמדה כשחקנית מרכזית בדרום־מזרח אסיה ובארגון ASEAN, מקנים לה השפעה גיאופוליטית משמעותית.
בראייתה של ישראל, כינון יחסים עם המדינה הרביעית בעולם בגודל אוכלוסייתה (282 מיליון תושבים) והכלכלה ה־16 בגודלה - הוא היהלום שבכתר, הישג אסטרטגי יוצא דופן. זאת במיוחד בימים אלה, על רקע ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית ולנוכח העובדה שהיקף היבוא ממנה הגיע כבר בשנת 2021 לשיא של 92.1 מיליון דולר – גם ללא הסכם סחר חופשי בין שתי המדינות, בעיקר בתחומי תיירות, חקלאות וטכנולוגיה.
מעבר לכך, הכלכלה האינדונזית גדולה מזו של איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו – כולן חברות בהסכמי אברהם – גם יחד. בתוך כך, מיקומה בלב מרחב הודו־פסיפיק ושליטתה על מצר מלקה – אחד מנתיבי הסחר הבינלאומי החשובים ביותר בעולם, שדרכו עוברת סחורה בהיקף מוערך של 3.5 טריליון דולר בשנה – מעניקים לג'קרטה חשיבות גיאו־אסטרטגית עצומה.
לבלום את הסינים
התקרבותה של ג'קרטה לירושלים עשויה להוביל לקפיצת מדרגה משמעותית באינטגרציה הכלכלית בין מזרח אסיה למזרח התיכון. בזמן ש־99% מהסחר הישראלי הבינלאומי עוברים בנתיבי הים, שדרוג הקשרים ביניהן מציב בפני ישראל הזדמנויות להפחתת חשיפתה לאיומים ביטחוניים דוגמת הטרור החות'י במרחב הים האדום ולחיזוק חופש השיט החיוני לכלכלה הישראלית.
במקביל, הידוק היחסים טומן בחובו פוטנציאל עסקי רחב בזכות עושר המשאבים של אינדונזיה – יצרנית שמן הדקלים הגדולה בעולם, השנייה בגודלה בייצור גומי והרביעית בקפה – לצד מאגרים נרחבים של מתכות נדירות כמו ניקל ונחושת, שהן רכיבים קריטיים לתעשיות מתקדמות כמו שבבים, מחשוב קוונטי ובינה מלאכותית. דוח הבנק העולמי שפורסם לאחרונה בעניין זה מחזק את מעמדה של אינדונזיה כקטר צמיחה עולמי, ומראה כי היא אחראית ל־2.8% מהתוצר העולמי הצפוי ב־2025, עם צפי לעלייה ל־2.9% ב־2030.
זאת ועוד, חתימת הסכם הסחר החופשי של אינדונזיה עם האיחוד האירופי מבססת את מעמדה הגיאו־כלכלי במרחב הודו־פסיפיק, מרחיבה את גישתה לשווקים האירופיים ומחזקת את שרשראות האספקה האזוריות. פתיחותה הדיפלומטית של ג'קרטה בסוגיית הסכסוך הישראלי־פלסטיני הופכת אותה גם למתווכת אזורית פוטנציאלית ולהאב־צמיחה (Hub) בינלאומי.
כל אלה מצטרפים לכך שאינדונזיה מציעה שוק דיגיטלי המתפתח במהירות ופלטפורמה רחבה לשיתופי פעולה בתחומי הקיימות, האנרגיה הירוקה, החקלאות החכמה ובריאות דיגיטלית, לצד טכנולוגיות ביטחוניות, סייבר ופינטק ופתרונות חדשניים בתחום התשתיות החכמות.
הזירה העסקית המתפתחת יוצרת מרחב חדש לשיתוף והעברת ידע ומומחיות ישראליים לאינדונזיה ולהפך, המבססים את מעמדה של ישראל כגשר דינמי ואטרקטיבי בין אסיה, המזה"ת והמערב – תוך עידוד חדשנות וצמיחה כלכלית.
במקביל, התקרבות ג'קרטה לירושלים נהנית מתמיכת וושינגטון, החותרת לבלום את ההשפעה הסינית, לקדם יציבות אזורית ולפתח ערוצי שיתוף פעולה בנושאים ביטחוניים וכלכליים הן במזה"ת והן במרחב אסיה.
פתיחות מדינית מחושבת
בראייה גיאופוליטית רחבה, מהלכיה הדיפלומטיים של אינדונזיה צפויים להשפיע רבות על העולם הערבי־מוסלמי. עם זאת, ההתקדמות לקראת נורמליזציה ויחסים רשמיים עם ישראל תלויה בצעדיה של סעודיה ומלווה בסיכונים גדולים עבור ג'קרטה, המנהלת את הסוגיה הטעונה פוליטית ורגשית לאורך שנים. כל ניסיון לקדם נורמליזציה ללא התקדמות משמעותית בסוגיה הפלסטינית ובפתרון הסכסוך עלול לסכן את סמכות הנשיא ולערער את יציבות המשטר תוך החרפת הקיטוב הפוליטי־חברתי.
התנגדות עזה לנורמליזציה מגיעה בעיקר מקהילות מוסלמיות שמרניות וממפלגות, ארגונים ופוליטיקאים אסלאמיסטיים המהווים מוקד כוח מרכזי, אשר רואים בסולידריות עם הנרטיב הפלסטיני רכיב יסוד בזהותם הדתית־לאומית. כמו כן, לחץ ציבורי כבד עלול לגרום למשברים ממשלתיים ולהוביל להגברת גל ההפגנות האנטי־ישראליות, במיוחד בבירה ג'קרטה ובערים מרכזיות נוספות, דוגמת סורבאיה ובנדונג.
בתוך כך, מדיניות ההנהגה האינדונזית משקפת גישה פרגמטית ופתוחה כלפי ישראל, המודעת לצורכי הביטחון של שתי המדינות ולרגישויות הדתיות לצד המתחים מול מדינות וגורמים מוסלמיים קיצוניים, במיוחד על רקע הסלמת המלחמה ברצועת עזה. שינוי אסטרטגי זה מעיד על גמישות רעיונית ופתיחות מדינית מחושבת ועתידית ביחסי ג'קרטה־ירושלים.
לאור כל זאת, אין ספק אפוא שהאתגר המרכזי שעומד בפני נשיא אינדונזיה, במיוחד לנוכח המתיחות הגיאופולטית הגוברת, הוא היכולת לאזן בין שמירה על לגיטימציה פנימית לבין מימוש האינטרסים הבינלאומיים של המדינה. האתגר מצריך תמרון פוליטי מדויק ומתוחכם ואימוץ מדיניות חוץ מאוזנת ושקולה, הכוללת, בין השאר, גינוי פומבי של ישראל על מהלכיה בעזה לצד קריאה להטלת סנקציות נגדה.
בראייה כוללת, ניסיון התקרבות כושל בין המדינות, שנעשה לפני כשני עשורים על ידי עבד א־רחמן וחיד, נשיאה הראשון של אינדונזיה בעידן הדמוקרטי, נחרט בתודעת הציבור. כישלון נוסף עלול להחריף את ההתנגדות הציבורית ולפגוע ביציבות הפנימית כאמור, מה שיוביל להשלכות שליליות על יחסיה ומעמדה בזירה האסייתית והעולמית.
עם זאת, אם אינדונזיה תצליח לקדם את תהליך הנורמליזציה, היא עשויה לשבור מוסכמות אנטי־ישראליות ארוכות שנים ולהוות מודל לחיקוי למדינות נוספות בדרום־מזרח אסיה, דוגמת מלזיה וברוניי, ואף להשפיע על מדינות מוסלמיות נוספות. מהלך זה צפוי לשנות באופן יסודי את מפת היחסים בעולם המוסלמי ולמצב מחדש את היררכיית הכוח האזורית.
הוא עשוי לתרום לביסוס מעמדו הבינלאומי של נשיא אינדונזיה, לחזק את מעמדה ותפקידה של ג'קרטה כמעצמה אזורית ולהפוך אותה לשחקנית עוצמתית המובילה לשינויים גיאופוליטיים טקטוניים בזירה הבינלאומית.
התרעות פיקוד העורף