26 נשים נרצחו עד כה השנה. זו קפיצה של 53% בהשוואה לשנה שעברה, ויותר נרצחות בנשק חם מאשר בארבע השנים שעברו. נתון מזעזע. יש לקוות שהרוצחים, בדרך כלל בני הזוג של הנרצחות בעבר ובהווה, יורשעו ברצח ויישפטו לתקופות מאסר מקסימליות.
למה לקוות? מה, זה לא ברור מאליו? אז זהו, שממש לא. רק השבוע קיבלנו דוגמה חיה לכך שאפשר לרצוח בשקט, גם בלי נשק חם, ולצאת מזה עם זיכוי מהדהד מרצח.
וזה מטריף אותי. מפוצץ לי את הראש. אני לא מצליחה להבין איך מבוגר שעבד כמטפל בבית החולים הפסיכיאטרי שבו אושפזה בכפייה, למגינת ליבם של סבתה וסבה שגידלו אותה כבת, וניצל אותה לצרכיו, גם צרכים מיניים, ביצע בה עבירות מין וגרם לה, לנערה, לפתח בו תלות – לא ירצה עונש מאסר ממושך כפי שמגיע לרוצח?!
אני מכירה את משפחתה של ליטל יעל. ביקרתי אצלם אחרי הרצח (כן, אני אמשיך לקרוא לזה רצח), כשנאבקו על העמדתו לדין של קצ'ורה באשמת רצח. הם חששו בדיוק מהתסריט הזה – שיחמוק מהרשעה ומעונש על הרצח. הוא מניפולטור, הם ידעו.
פגשתי את הסבים האוהבים לודמילה ובוגדן, שגידלו אותה ואת אחותה כהורים באין אמא ואבא שיגדלו אותן. פגשתי את רות, אחותה, שהתעקשה להתגייס זמן קצר לאחר מכן, למרות הכל. הם סיפרו על ילדה מלאת חיים, חכמה, חיונית, פורחת, מצחיקה ויפהפייה, שהלכה ודעכה בזמן הקורונה. הכל סגר עליה.
כשסיפרה ליועצת בית הספר שיש לה מחשבות אובדניות, נשלחה לבית חולים פסיכיאטרי, למרות חששות סבה וסבתה. בבית החולים נוצלה על ידי אדוארד קצ'ורה. חלאה מסוג מיוחד במינו. אבא לילדים בגילה של ליטל יעל. היא חיפשה משענת בחייה, ביטחון, חום ויציבות. הוא חיפש ומצא נערה נוחה לניצול ולהתעללות, במסווה של הרעפת תשומת לב, אהבה ו"רומן".
לא עזר שהסבתא התקשרה שוב ושוב למשטרה, לא עזר גם שהוציאו צו הרחקה נגדו, שאותו הכיר. הוא לא הורחק ולא נעצר כשהפר את הצו. גם לא לילה לפני הטרגדיה, כשאיכון הניידים שלהם הראה שהם בביתו ביחד, למרות צו ההרחקה שמשפחתה הוציאה נגדו.
היצמדות לחוק היבש
ביום המוות הגיע קצ'ורה עם ליטל יעל לזירה נידחת. הוא נטש את הזירה לבד, ובהמשך היא נמצאה ללא רוח חיים. בהכרעת הדין קוראים לזה "גרימת מוות ברשלנות". איך?!
מוות ברשלנות זה נהג שדיבר בטלפון בזמן הנסיעה, לא שם לב והרג הולך רגל. מוות ברשלנות זה למשל מכשיר רפואי שלא חיטאו כראוי וגרם לזיהום שממנו מת החולה. זה הורה ששכח את הילד באוטו סגור ביום קיץ לוהט וגרם למותו.
כשגבר הולך עם נערה כאילו מרצונה (כי אין דבר כזה "מרצונה" במערכת יחסים של קטינה וגבר), קובר אותה בחולות, משאיר לטענתו קשית לאוויר ועוזב את המקום – זה גם מוות ברשלנות? אין כאן מחשבה, תכנון וביצוע אכזרי בדם קר?
אגב, העונש הקבוע בחוק על גרימת מוות ברשלנות הוא שלוש שנות מאסר. זהו. בעצם, אולי הוא ירצה קצת יותר זמן בכלא, משום שהורשע (תודה רבה באמת!) גם בעבירות של חדירה אסורה, תוך ניצול יחסי תלות בריבוי מקרים, והפרת הוראה חוקית כשהפר את הצו שאסר עליו להתקרב אליה.
השופטים פרסו את החלטתם על פני 370 עמודים. נימקו זאת בעיקר בשל ספק "סביר", שנוצר בשל "טקסי הקבורה" שערכו השניים; סברו שקיימת אפשרות שנשימתה באמצעות אותה צינורית גרמה לעלייה בפחמן הדו־חמצני בגופה, הכרתה התערפלה, וכתוצאה מכך שאפה בטעות חול וחצץ שחדרו לדרכי הנשימה וגרמו למותה.
משפחתה ועורכות הדין המלוות אותה מאז הרצח, שרון זגגי־פנחס ואפרת נחמני־בר, לא מקבלות את הטענה שהשאיר אותה עם קשית והלך לו. זו הטענה שלו. הרי היא נמצאה קבורה כולה, כשראשה מכוסה בחול ורק הידיים מבצבצות.
אבל נניח שזה נכון. מה עם שאלות היסוד: מי הביא אותה למצב הזה? מי ניצל את תמימותה ותלותה בו? מי קבר אותה וכיסה את פניה, את ראשה, באותו חול שחדר לדרכי הנשימה? היא קברה את עצמה? מי עזב את המקום כשהיא עדיין חיה ולא סיפר לאיש מה קרה?
מי יצר מלכתחילה את הסיטואציה האכזרית? מי באמת בחר ב"משחקי קבורה", נערה או מבוגר? ועוד "מטפל" מבית החולים שאמור להגן עליה כשהיא במצב נפשי שברירי שבעטיו אושפזה. אדם שמשאיר כך נערה קבורה בבור, לכל הפחות ידע שהוא מסכן את חייה. תסריט: חפירת בור, קבורה, כיסוי – זו ממש לא רק רשלנות.
בני משפחתה המומים ושבורים. כך גם עורכות הדין שליוו אותם במאבק לצדק. עורכת הדין זגגי־פנחס אמרה לי שהיא בהלם, לא מצליחה להבין את ההחלטה ואת ההנמקה. אף שהייתה לה תחושה רעה. "למה?", שאלתי. "היקף האבטחה שאורגנה ביום ההכרעה", השיבה. "כאילו ידעו שתהיה סערה גדולה אחרי ההחלטה".
מה שקרה כאן הוא אולי היצמדות לחוק היבש, אבל צדק לא היה כאן. צדק לא נעשה כאן, לא עם ליטל יעל ולא עם אחותה, סבתה וסבה, שנלחמו ארבע שנים כדי שרוצח נכדתם ישלם על מעשיו.
זה לא קרה. עד סוף דצמבר יישמעו הטיעונים לעונש. הלוואי שהתיקון ייעשה בכל זאת בעתיד, עם ערעור על הכרעת הדין. הלוואי שלא יצליח לקבור את הפרשה כפי שקבר את ליטל יעל.
התרעות פיקוד העורף