הגיע הזמן להודות: ועדת חקירה ממלכתית תקבור את האמת | מיכאל קליינר

אם מישהו עדיין מאמין שוועדת חקירה ממלכתית לאסון 7 באוקטובר 2023 לא תקבור את האמת, הגיע התחקיר על ה"מלאך" מרואן, שחשף את הוועדה לחקר מתקפת 6 באוקטובר 1973 על שטחיותה ורשלנותה

מיכאל קליינר צילום: ראובן קסטרו
ההצעה של הקואליציה להקים ועדת חקירה ממשלתית, כמו ועדת וינוגרד. בתמונה: ועדת וינוגרד
ההצעה של הקואליציה להקים ועדת חקירה ממשלתית, כמו ועדת וינוגרד. בתמונה: ועדת וינוגרד | צילום: נתי שוחט פלאש 90

בערב סוכות ובסוכות לא תהיה כנראה סוכה שלא ידובר בה במשמעותם הטעונה של 6 ו־7 באוקטובר, החלים השנה באמצע הדרך בין יום כיפור לשמחת תורה. שני תאריכים סמוכים בלוח השנה האזרחי, שעד עולם משמעותם תיוותר מצמררת.

ממעוף הציפור אין דמיון רב בין מתקפת הצבא המצרי ביום כיפור ב־1973 לפשיטת חמאס בעוטף עזה בשמחת תורה 2023. אך ככל שבחלוף השנים מתחדדת התמונה ויורדים לליבות שני המחדלים, מתבהרים קווי הדמיון בין שתי "הפתעות אוקטובר". עיתוי פרסומם של הגילויים המרעישים בנוגע לחלקו של אשרף מרוואן בהפתעת 6 באוקטובר, ועוד יותר מהגילויים עצמם – קשר השתיקה הכמעט הרמטי סביבם, מרמזים שאולי הגילויים עצמם הם מהמאה הקודמת, אבל מתבשלים להם מקבילים בהפתעה האחרונה, שספק אם יידרשו להם 50 שנה עד שיראו אור שמש.

בשתי ההפתעות הודבק האשם הראשוני למערכת הביצורים זוללת המשאבים, שכשלה בבלימת האויב. זו שמשאבי עתק הושקעו בה והוצגה כמערכת ההרמטית המבטיחה כי מדרום לא תיפתח הרעה, ונתגלתה כמשענת קנה רצוץ. גדולי קבלני עבודות העפר בישראל ירדו לסיני והקימו את מערכת הביצורים שנקראה קו בר־לב, לתפארת מדינת ישראל. ב־6 באוקטובר 1973 היא נפרצה ככברה, ומיד נהייתה ללעג ולמשיסה. כמו קו מז'ינו, שברגע שהפך לאייטם פולקלוריסטי, הפסיקו העובדות להיות רלוונטיות לגביו, למשל העובדה השולית שהוא לא נפרץ מעולם, אלא נעקף דרך בלגיה והולנד תוך הפרה בוטה של הנייטרליות שלהן - כך גם קו בר־לב. הקביעה הרווחת כי לא עמד במבחן היא אינה נכונה. האמת היא שהוא לא הועמד במבחן: קו בר־לב לא היה חומה. הוא היה רצף ביצורים שבאיוש כל התקנים ובחיפוי הדדי היה בכוחו למנוע את חציית תעלת סואץ. אלא שביום כיפור חלק מהמעוזים לא אויש כלל, והיתר היו בחסר חריף של אנשים וכלים.

זה בדיוק מה שקרה בעוטף עזה. שם נבנתה מערכת הגנה ייחודית על פי התקנים הכי מחמירים: גדר חכמה, אמצעי התרעה, תצפיות, יחידות תגובה מהירות. מערכת שנועדה לתת מענה לתרחישי חדירה, שנבחנה שוב ושוב בתרחישי אימון - וזכתה לשבחים מקצועיים. גם מבקרי מערכת הביטחון הודו שלו הופעלה כראוי, היה בכוחה לעצור בנקל חדירה המונית.

אלא שב־2023 המערכת המשוכללת הזו לא הועמדה במבחן, משום שלא הופעלה בדרך שבה נועדה ויכלה לפעול: בליל הפלישה היא בקושי אוישה, חלק מהחיישנים והתצפיות לא פעלו, ויחידות תגובה לא מוקמו כנדרש. כלומר: שוב, בדיוק כמו ב־1973, ישראל החזיקה מערכת שיכלה למנוע את האסון – אך זו לא הופעלה בזמן אמת: החיילים יצאו לחופשת שמחת תורה, כיתות הכוננות לא התייצבו עם שחר, מסוקים וטנקים לא הוזנקו, ומחבלי הנוח'בה, כמו חיילי מצרים, חצו את המכשול כמעט באין מפריע.

גולדה מאיר, אחרי 50 שנות השפלה, זוכה בימים אלה לעדנה בזכות הפרוטוקולים הסודיים שנפתחו וכמה אנשי קולנוע וטלוויזיה מוכשרים. ניתן להניח שהאמת על תפקודו של בנימין נתניהו לא תמתין 50 שנה עד שתצא לאור. זאת גם מפני שלא קמה ועדה ממלכתית לסילוף התמונה וקבירת האמת, נוסח ועדת אגרנט.

מה שנותר לא מפוענח בשתי ההפתעות הוא כיצד באו לעולם ה"קונספציות" הארורות, שתשעה קבין של אשמה מוטלים עליהן. הן הסתננו למקומותינו כמו היו סוס טרויאני, עיוורו אותנו מלראות נכוחה את המציאות שלנגד עינינו הסומות. וכל אימת שעינינו חישבו להיפתח נוכח המציאות, הוצגו בפנינו "אינדיקציות נוגדות" מרגיעות.

בהקשר הזה נפל דבר בעצם ימינו אלה: בשבוע שעבר הסתבר שהאמת האלטרנטיבית לא הייתה פטה מורגנה במדבר, אלא שמקורה בסוס טרויאני של ממש. ביום שישי שעבר קיבל הציבור הישראלי הזדמנות להיחשף למרכיבי מחדל יום כיפור יותר מכל מה שנלמד ב־52 השנים האחרונות באין־ספור מאמרים ותחקירים, וראיונות ווידויים ומוספים מיוחדים: התחקיר המטלטל של רונן ברגמן ויובל רובוביץ' ב"ידיעות האחרונות" במוסף השבת הכריע ככל הנראה את הכף בוויכוח בנוגע ל"מלאך" אשרף מרואן. עמוס גלעד נתן לכך ביטוי גלוי לב: "תמיד הייתי משוכנע ש'המלאך' היה סוכן איכותי שהעניק לישראל התרעה בזמן - אבל הכתבה מבוססת על מחקר שיטתי ועתירה במידע חדש. לכן חייבת לקום כעת ועדה משותפת לאמ"ן ולמוסד, ואולי אף יותר מכך, שתבדוק את הדברים לעומקם".

מעניין מדוע לא הציע גלעד ועדת חקירה ממלכתית. הלא במשך חודשים נחשף עם ישראל לקמפיין שטיפת מוח ברוטלי בכל הערוצים כמעט ובכל מהדורותיהם, ולפיו ועדת חקירה ממלכתית, היא ורק היא, זה הכלי הבדוק הראוי והיעיל לחקר האמת שמאחורי המחדל. תרופת הפלא שאין בלתה: מכונת האמת האולטימטיבית שהפעלתה תפזר את כל הספקות, תפתור את כל התעלומות ותעניק לעם ישראל תשובות ברורות למה שקרה, ובעיקר באשמת מי. ואז אולי ניתן יהיה לתלותו בכיכר החטופים, לקול מצהלות ההמון, כפי שהיה נהוג בראשית המאה הקודמת במדינות הדרום בארה"ב - וברור מי תלהק כתליין.

הסיבה שעמוס גלעד הציע "ועדה משותפת לאמ"ן ולמוסד, ואולי אף יותר מכך, שתבדוק את הדברים לעומקם" - ולא ועדה ממלכתית - היא מפני שלפני 52 שנים כבר הייתה ועדה ממלכתית לאותו עניין. שמה היה ועדת אגרנט, שקבעה שהיה מחדל וגם מצאה אשמים, ובהם הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש אמ"ן אלי זעירא. וחרף העובדה שבדוח החסוי שלה ציינה שראש המוסד צבי זמיר היה שותף לקונספציה, לא עלה על דעתה ש"המלאך" הוא סוכן כפול. אגב, בזה היא צדקה. הוא לא היה סוכן כפול. הוא היה שליח נאמן לארצו מצרים, שחרף פרסומים בתקשורת המצרית על כך ששירת את ישראל, זכה עדיין להוקרה מופגנת בחייו ובמותו.

דוד בן־גוריון הבין זאת לאחר פרשת לבון, שטלטלה את המדינה, וכל ועדה ציבורית שקמה לבדוק מי נתן את ההוראה רק סיבכה את הפרשה והעמיקה את הפוליטיזציה של החקירות. דרישתו העיקשת לוועדת חקירה משפטית נתפסה כאיום מסוכן למערכת, ולכן ההנהגה הוותיקה של מפא"י זיהתה אותו כסיכון, סגרה שורות, וסילקה אותו מראשות הממשלה.

מה שמעורר סימני שאלה טריים הוא קשר השתיקה סביב הגילויים עוכרי השלווה שברגמן ורובוביץ' הטילו לחלל השיח הציבורי. שהרי בראשית השבוע, למחרת פרסום התחקיר ועוד לפני שפסגת וושינגטון האפילה על כל יתר הנושאים, כלי התקשורת התעלמו מהתחקיר, שפורסם לא בעלון בית כנסת דל תפוצה אלא ב"ידיעות אחרונות". ב"הארץ", למשל, לא הוזכר התחקיר ביום ראשון ולו במילה אחת, וכך ביתר העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות" עצמו, שפרסם את מאמרו של עמוס גלעד.

לגופה של חקירה, אני מציע שתוקם ועדה של שלושה שופטים בדימוס בהרכב שייקבע על ידי אופיר כץ ויאיר לפיד, יושבי ראש הקואליציה והאופוזיציה, שימונו על ידי הממשלה לשמש כוועדת בדיקה ממשלתית בסמכויות ועדה ממלכתית, דוגמת ועדת וינוגרד, שתחקור את נסיבות ההונאה והמחדל ביום כיפור 1973 ובשמחת תורה 2023, ובא לציון ולמשפחות החללים והחטופים גואל. אולי.

תגיות:
יאיר לפיד
/
ועדת וינוגרד
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף