כמו כן, מדינות אלה, שרק לאחרונה הצטרפו ליוזמה הצרפתית-סעודית ולמרבית מדינות העולם בהכרה במדינה פלסטינית, מסכימות לפתע לדחות את הקמתה לעתיד הרחוק - כשברור שישראל מתנגדת לכך. דומה שנכשלנו שוב בהבנת החשיבה של מדינות ערב.
הם לא יכולים "לנטוש" את הפלסטינים. כלל חשוב נוסף הוא שצעדים אמיצים - ככל תרבות קולקטיבית - הם מעדיפים לעשות בקבוצה. כזו היא הליגה הערבית, על אף שבעבר היו יוצאים מהכלל. טראמפ סיפק להם את המנגנון שאפשר להם להוציא את האמת שלהם לאור. מדינה פלסטינית פחות מעניינת אותם, חיסול הקיצוניים המאיימים עליהם חשוב להם הרבה יותר.
העולם נסחף אחר תעמולה פרו־פלסטינית מבלי להבין את המציאות, ואילו המדינות המוסלמיות דווקא לא מתרגשות מה"עליהום" שעושים לישראל - ומעריכות את נחישותה של ישראל להמשיך ולהילחם.
מהבחינה הזאת צדקו כל אלה שאמרו שהמשך המלחמה ישיב את החטופים יותר מכל התפשרות. כל התפשרות מוקדמת יותר לא הייתה מוציאה לאור את האמת שהסתירו המדינות המוסלמיות. הן יכולות לתמוך רק בישראל חזקה - כזו היכולה להציל אותן מאיומי הקיצוניים.
מסתבר שגם מדינות כטורקיה וקטאר, שתומכות בחמאס במופגן כלפי חוץ, מסתייגות וחוששות ממנו כלפי פנים. הן משלמות מס לאותם קיצוניים כדי שיניחו להן לנפשם. כך גם מצרים, שאפשרה העברת נשק לחמאס לאורך השנים אבל חוששת מאוד מהאחים המוסלמים בשטחה.
דומה שלחמאס לא תהיה ברירה אלא לקבל את ההסכם, משום שגם הוא, ככל בן החברה המסורתית הקולקטיבית, לא יכול לצאת כנגד כולם. גם בתסריט הטוב - שההסכם על שלביו השונים ימומש - הטרור יימשך. זהו חינוך ארוך שנים לשנאה שלא יתפוגג במהרה.
על כן, מלחמת חורמה בהסתה - שהיא תנאי הכרחי לכל טרור, במיוחד בחברות קולקטיביות שבהן הפרטים נעדרים חשיבה עצמאית, ולכן חסרים את היכולת לעמוד מול הסתה - היא תנאי בל יעבור. זוהי "רפואה" מניעתית במיטבה שמעולם לא נעשתה: ניטור ברשתות החברתיות, במסגדים, בבתי הספר - וענישה. איננו יכולים לקבל יותר הסתה לרצח.
הגיע גם הזמן שנשתחרר מהקיבעון של "כן או לא מדינה פלסטינית". חשובה המהות ולא הכותרת. מדינה פלסטינית מפורזת וללא הסתה, שתזכה בכל הסממנים המעניקים כבוד למדינה - כדגל, המנון, פספורטים והכרה בינלאומית - טובה מאוטונומיה רוויית כלי נשק והסתה. דומה שאנו עסוקים בכותרת ועדיין לא מבינים את המהות. יש מיליון דרכים יצירתיות להגדיר מדינה - אבל אנחנו עדיין לא שם.