זה בסדר שהסכמים ישווקו בצורה גרנדיוזית, ושמנהיגים יערגו לתהילה ולפרס נובל לשלום, כל עוד אנחנו מבינים את המחירים האמיתיים שנצטרך לשלם ואת השורה התחתונה. מרצחים רבים שישוחררו מהכלא וכן עצורים שישראל טרם העמידה לדין, הם לא המחיר היחיד שנשלם. האם חמאס באמת יתפרק מנשקו? האם באמת לא יהיה מעורב עוד בשלטון, כפי שהבטיחו מדינות ערב? מה יהיו התנאים האמיתיים לכך שעזה תשוקם? והאם התפיסה הרצחנית של העזתים כלפי ישראל תשתנה?
מההסכם גם לא ניתן להבין איך ישראל תמגר ניסיונות חטיפה עתידיים. כרגע, ישראל חייבת לפדות את שבוייה, שנחטפו במשמרת של הממשלה הנוכחית. אבל איך נוודא שאזרחים לא ייחטפו שוב כדי לענות עם שלם? האם, למשל, תיעצר כל אספקה לעזה אם אפילו אזרח ישראלי אחד ייחטף? או שמתישהו נתחיל שוב בדיוק באותה הסאגה?
בהסכם גם אין מזור למצב הגאו-פוליטי החדש שנרקם לנגד עינינו, שבו ספק אם ישראל היא הבן המועדף על ארצות הברית במזרח התיכון. בשנתיים האחרונות ראינו יחסים הדוקים מאוד בין קטאר לבין כל ממשל אמריקאי - דמוקרטי או רפובליקני. הקטארים למדו להשתמש בכספם, בין היתר כדי להחדיר נרטיבים אנטישמיים למוסדות ידע מתקדמים. נכון להיום, הם לא משלמים על כך מחיר. הם אפילו זכו להסכם הגנה חסר תקדים שהעניק להם טראמפ. האם מישהו התנה את ההסכם בהפסקת הפצת התוכן האנטישמי ברשת אל-ג'זירה?
גם אם ההסכם ימולא במלואו, ישראל תישאר עם הרבה מאוד בעיות. רצוי שנראה אותן, ובראשן את מעמדנו הבין לאומי שדורש שיקום יסודי ומהיר. קשה להאמין שטרנד ההאשמה של ישראל ב"רצח עם" פשוט יתפוגג ויישכח, במיוחד אם השרים הקיצוניים שלנו ימשיכו ללהג ולאיים כאוות נפשם.
עדיף לראות את האמת, והיא הרבה פחות נוצצת מנאומים במסיבות עיתונאים. ועדיין, למרות המחירים וההסתייגויות, גם אם רק החלק הראשון בהסכם יבוצע במלואו, והחטופים שלנו יחזרו סוף-סוף תמורת עדר מרצחים צמאי דם שייצא לחופשי, ההסכם הזה הוא טוב.
התרעות פיקוד העורף