פגישה בין נתניהו לטראמפ סימנה צעד חיוני — אך היא גם הציפה את הפערים הגדולים בין הציפיות למעשים. בשטח, צה"ל נערך ליישום השלב הראשון של התוכנית, ועוצר את התקיפות. עם זאת, דיווחים מעזה מראים שהאתגר הביטחוני טרם נעלם. לצד זה, משפחות החטופים והציבור הישראלי ממשיכים להפעיל לחץ דרמטי על הממשלה, בדרישה לפתרון מהיר ואמיתי.
במערכת הפוליטית בישראל, נתניהו מתמודד עם קטבים מנוגדים: מצד אחד – שותפיו הקואליציוניים הקיצוניים שמזהירים כי ויתורים גדולים יפגעו במדיניות הביטחון. מצד שני – האופוזיציה, רוב הציבור והקהילה הבינלאומית שמצפים להישג מהיר. הסיכון הפוליטי ברור: אם נתניהו יבחר ליישם את התוכנית למרות ההתנגדות בקואליציה, הוא מסתכן במשבר ממשלתי ואף בפיזור הכנסת. אם יבחר להישאר בצד הבטוח ולהתחשב בקואליציה, הוא עלול לפספס את ההזדמנות להשגת הישג היסטורי — החזרת החטופים ושיקום הביטחון הלאומי.
מנהיגות אמיתית נבחנת במעשים ולא בנאומים מרשימים. עוצמה נמדדת ביכולת לשלב בין הישגים דיפלומטיים, ביטחוניים ומוסריים: להחזיר את החטופים, להבטיח הפסקת אש יציבה, לשמור על הרתעה מול אויבים ולהחזיק מעמד מול ביקורת בינלאומית. אומץ פוליטי אינו רק בחירת הדרך הנכונה, אלא לקיחת סיכונים מדודים לטובת הישג לאומי חשוב.
המשוואה הסבוכה מציבה את ישראל במצב של "מלכודת דבש" – בין הפטיש האמריקאי לבין הסדן הפוליטי הפנימי, בין התקווה לפריצת דרך דיפלומטית לבין החשש ממפלה פוליטית, בין הצורך להשיב את החטופים לבין השמירה על יציבות הממשלה. כל טעות או איחור עשויים להיות יקרים — לא רק עבור נתניהו, אלא עבור המדינה כולה.
בימים הקרובים ייחשף עד כמה מנהיגות אמיצה יכולה להתעלות מעל אינטרסים פוליטיים קטנים ולמקד את המאמץ בפתרון אמיתי. הציפייה הציבורית גבוהה, ההשפעה הבינלאומית כבדה, והעיניים נשואות אל מי שיוכל להוכיח שאפשר להפוך נאומים למעשים.
התרעות פיקוד העורף