הטבע איננו מותרות אקולוגיות, הוא קו ההגנה הלאומי הראשון שלנו. מים, קרקע, מגוון ביולוגי ושירותי מערכת אקולוגית אינם רק נכסי סביבה אלא תשתיות יסוד שמגדירות את החוסן הכלכלי, החברתי והביטחוני של ישראל.
"הון טבעי" איננו מושג ערטילאי. זהו מלאי המשאבים הטבעיים ושירותי המערכת שהם מספקים כדוגמת מים, קרקע, יערות, טיהור טבעי של מים, הגנה מפני הצפות, ספיגת פחמן, אספקת מזון, תרומה לבריאות הציבור ועוד.
בעולם כבר מבינים זאת היטב. בריטניה שילבה את ההון הטבעי בחשבונאות המדינה, האיחוד האירופי מחייב חברות לדווח על חשיפות לטבע, והבנק המרכזי של הולנד בוחן כיצד אובדן מערכות טבעיות מערער את תיקי האשראי של הבנקים. בישראל, לעומת זאת, אנו עדיין מתמהמהים בזמן שהמציאות אינה מחכה.
לפי נתוני הבנק העולמי (World Bank) וה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי), אירועי טבע ואקלים קיצוניים עלולים לגרור נזק של כ-5% מהתוצר השנתי בגוש האירו, סדר גודל המזכיר את משבר 2008. בישראל, כמשק קטן ותלוי יבוא, ההערכה הסבירה היא לפגיעה של 4%-7% מהתוצר בתרחיש של כשל מערכתי במשק המים או בצורת רב שנתית. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים ואף יותר, לצד גידול בהוצאות הבריאות והביטחון. פגיעה כזו גם עלולה להוביל לירידה בדירוג האשראי, שתייקר את עלות החוב הממשלתי ותכביד על כולנו.
דו"ח שפרסם הפורום הכלכלי העולמי בשיתוף חברת מקינזי בספטמבר 2025 (Finance Solutions for Nature: Pathways to Returns and Outcomes,) קובע כי העולם נמצא בצומת קריטי. מעל מחצית מהתוצר הגלובלי נתון בסיכון כתוצאה מאובדן טבע, ובשנת 2022 לבדה הוזרמו כמעט שבעה טריליון דולר לפעילויות "שליליות לטבע", היקף הגבוה פי שלושים מההשקעות בשימורו. לעומת זאת, לפי מחקר זה הכלכלה "חיובית לטבע" יכולה להניב תוספת של יותר מ-10 טריליון דולר לערך עסקי חדש לשנה עד שנת 2030.
המסר חד וברור. מדובר לא רק בהגנה על אקולוגיה אלא באסטרטגיה כלכלית עם פוטנציאל תשואה עצום.
הדו"ח מיפה עשרות כלים פיננסיים למימון טבע ובחר עשרה מנופים עיקריים, ביניהם אגרות חוב צמודות טבע, אגרות חוב ייעודיות להשקעה בפרוייקטים טבעיים, הלוואות צמודות טבע, קרנות אימפקט בניהול נכסים ותשלומים על שירותי מערכת אקולוגית כאשר המשותף לכולם הוא הפיכת שירותי המערכת האקולוגית לנכסים פיננסיים מניבים, ולא להוצאות חיצוניות בלתי מתומחרות.
וחשוב לציין ולהבין. משבר טבעי איננו רק חשבון כלכלי. הוא גם פוגע ביציבות הביטחונית. אזורנו כבר חווה סכסוכים סביב משאבי מים. בישראל, פגיעה במקורות מים או מזון עלולה לערער לא רק את הכלכלה אלא גם את כושר ההרתעה. מעבר לכך, הנזקים אינם מתחלקים באופן שווה. משפחות בפריפריה וחקלאים בעלי היקף פעילות קטן יספגו ראשונים את המכה. כך משבר סביבתי הופך למגבר של אי שוויון חברתי.
כפי ששנות ה-80 חייבו אותנו ליישם "תוכנית ייצוב כלכלית" שהחזירה את המשק למסלול צמיחה, כך היום נדרשת "תוכנית לייצוב הטבע". הרעיון פשוט בבסיסו - לבלום את שחיקת ההון הטבעי ולהחזירו למסלול יציב, דרך שילוב מתואם של מדידה, ניהול סיכונים והשקעה בשיקום. במסגרת זו נדרש גוף לאומי מתכלל לניהול סיכוני טבע ואקלים בדומה למועצה לביטחון לאומי שיאחד את סוגיות המים, הקרקע והמגוון הביולוגי תחת גג אחד, בשיתוף כל משרדי הממשלה, בנק ישראל, הרגולטורים והמערכת הפיננסית.
בטווח הקצר, חובה להיערך לתרחישים של תקלה במתקני התפלה או בצורת רב־שנתית בהיבטים הקשורים למלאי חירום, תוכניות מגירה ליבוא מזון ומים, ותרגול בין הממשלה, מערכת הביטחון והמערכת הפיננסית.
במונחי הטווח הבינוני והארוך, יש להיערך במספר מישורים ותחומים. בראש וראשונה, נדרשת מדידה ושקיפות. הון טבעי איננו מושג ערטילאי. זהו מלאי המשאבים הטבעיים ושירותי המערכת שהם מספקים כדוגמת מים, קרקע, יערות, טיהור טבעי של מים, הגנה מפני הצפות, ספיגת פחמן, אספקת מזון, תרומה לבריאות הציבור ועוד. עלינו להכניס מדדים בדבר שווי המשאבים לחשבונאות הלאומית. אם נדע כמה שווה כל נחל, יער או שטח פתוח במונחים של חיסכון עתידי, נוכל לתעדף החלטות כלכליות בצורה נכונה.
כנגזרת משמעותית נוספת, יש לפעול לניהול סיכונים פיננסים מושכל ומותאם. המערכת הפיננסית מנהלת טריליוני שקלים מהחיסכון של הציבור, אך כמעט שאינה מתייחסת לסיכוני טבע. חובת גילוי על חשיפות כאלה תיצור תמריץ מיידי לנהל אותן בראיה מבוססת סיכון ומתומחרת בהתאמה. כך, הטבע יהפוך מגורם חיצוני לכזה שמובנה בהחלטות פיננסיות.
כמו כן וכחלק בלתי נפרד נפעל להשקיע ולשקם בשיקום מערכות טבעיות שיחזירו בחיסכון עתידי בהוצאות בריאות, בהגנה מפני אסונות טבע ובצמיחה. על פי מחקרים, מדובר בתשואה מוכחת ולא בסיסמאות ירוקות.
החברה האזרחית והאקדמיה חייבות להיות חלק בלתי נפרד מהמהלך. קיימת חשיבות שאוניברסיטאות יפתחו מודלים למדידת הון טבעי, ארגוני סביבה יספקו ידע שטח ומעקב, והרשויות המקומיות הן הזירה שבה התושבים פוגשים את המציאות. שיתוף הציבור בדוחות לאומיים, בלוחות מחוונים ובתעדוף השקעות יגדיל את האמון ויחזק את הלכידות החברתית.
הטבע הוא קו ההגנה הראשון של ישראל. אם לא נשמור עליו - לא נוכל לשמור על עצמנו.
התרעות פיקוד העורף