שנתיים תמימות, ואף אחד עדיין לא נחקר, אף אחד לא נתן את הדין, ומלבד בכירים בדרג הצבאי, אף אחד בדרג המדיני לא התנצל, לא לקח אחריות, לא היכה על חטא, לא הלך הביתה. בחג הסוכות הזה, בואכה שמחת תורה יום אסוננו, מפרסמים ראש הממשלה והשרים ברכות חג שמח ציניות, מנותקות, נבזיות ממש, ובערוץ התעמולה הממשלתי חוגגים. לא סליחה, לא כפרה, לא חמלה, לא הודאה באחריות ובאשמה, כלום. עולם כמנהגו נוהג.
איך זה ששנתיים לאחר הטבח הגדול, לאחר האסון הכבד ביותר שידע העם היהודי מאז השואה, ראש הממשלה עדיין על כיסאו כאילו דבר לא קרה. ולא רק שנשאר בתפקידו, האיש הזה, שנכשל בביטחון יותר מכל ראש ממשלה אחר לפניו, ממשיך לטעות, מבודד אותנו מדינית, ממשיך לפלג את החברה הישראלית המשוסעת ממילא, ומצליח למרוח את המלחמה ולמסמס את השבת החטופים כבר שנתיים.
אסור לשכוח ולו לרגע, זו אותה הממשלה שהביאה עלינו את ניסיון ההפיכה המשטרית, ממשלה שניסתה וממשיכה לנסות גם כעת להשתלט על כל מוסדות השלטון הדמוקרטיים, גופי הביטחון ובית המשפט העליון. זו אותה הממשלה שלא שעתה לאזהרות והמשיכה בהפיכה, תוך שהיא קורעת את העם לגזרים. זו אותה הממשלה שהביאה עלינו בהתנהלותה המדינית והצבאית הכושלת את 7 באוקטובר.
במקביל למלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, ממשיכה הממשלה הזו לפעול על פי הוראות ההפעלה של הפופוליזם הרודני המנסה להשתלט על המדינה, ולא עוצרת לרגע. האירוניה היא בכך שהפופוליסטים הקטנים האלה, שטוענים כי הם פועלים לפי רצון “העם”, נגד אליטות מדומיינות שהמציאו, ושהם היחידים שיודעים באמת מהו רצון העם – פועלים למעשה בניגוד גמור לרצון העם. העם לא איתם. על אף שרוב הציבור דורש את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, שנתיים אחרי הזוועה הממשלה המנותקת עדיין עושה הכל כדי להתחמק ולטשטש, ומסרבת בתוקף להקים את הוועדה.
שנתיים שלמות, שבמקום לחבק את משפחות החטופים, הממשלה מפנה להן כתף קרה, ובריוניה ברחובות ושופרותיה ב”תקשורת” משתלחים בהן ללא רחם. את המילה הטובה, את החיבוק החם, נאלצות המשפחות הכואבות לחפש בשדות זרים, והן מוצאות אותם אצל הממשל האמריקאי, וטראמפ בראשו כיום. גם מי שאינו אוהד מושבע של הנשיא האמריקאי לא יכול להתכחש לחום ולדאגה שהוא מביע כלפי המשפחות, עשרות מונים מראש הממשלה הישראלי.
התרעות פיקוד העורף