הממלכתיות עמדה תמיד לנגד עיניו של נתניהו. זאת, בניגוד לאלה שמקדשים את התזה ש"מי שלא איתנו" אינו ראוי לשבת בשפיץ של מערכות ציבוריות. וכעת, העברת המקל, לא רק בשב”כ, מפחידה אותם. הנטייה של רבים בפריפריה, ולא רק שם, לחזור לשורשים היהודיים שלהם אינה לרוחם. את זיני הם לא אוהבים רק בגלל שלא גדל בערוגות הבולשביזם הכאילו־ליברלי שלהם. ערכים יהודיים זרים להם. את תורתם הם מייבאים מבורות השופכין של מי שקורא להקמת “מדינה פלסטינית” מן הנהר ועד הים.
חולניות זאת נולדה בכיכרות כבר לפני כמה שנים. המסרים התחלפו מעת לעת, רק השנאה לביבי נשארה כל העת בבסיס ההתפרעויות. הדאגה לחטופים, לדעתי, היא רק התירוץ העכשווי, ולמיטב הבנתי, היא לא ממש אמיתית. האלימות כלפי אנשי ציבור ובני משפחותיהם מעוררת בי בחילה. אין מאחוריה מסר של ממש. הצתת חביות ליד ביתו של ראש הממשלה לא נולדה בחלל ריק.
בשנה הקרובה יתקיימו בחירות כלליות. ייתכן שהן יולידו חילופי שלטון וייתכן שלא. הצרה היא שיהיו מספיק אנשים “מאוכזבים” שלא ישלימו עם התוצאה. הם לא השלימו גם עם תוצאות הבחירות האחרונות – והם בוודאי לא ישלימו עם אלה שיתקבלו בבחירות הבאות. שמעתי שיש מי שדורשים פיקוח בינלאומי. קצת מוזר לשמוע את הדברים מפי מי שבמשך עשרות שנים המילה דמוקרטיה הייתה זרה לו. עקרונותיה נרמסו עד דק בידי מי שקידש שליטה של אליטות. קשה לי לומר זאת, אבל החשש מפני מפץ פנימי, אין לבטל אותו. כך או כך, הדיון לגופן של העתירות שהוגשו נגד מינויו של זיני יהיה קריטי במיוחד – ולדעתי, בסיומו יתחיל העידן שרבים מייחלים לו.
התרעות פיקוד העורף