שנתיים אחרי 7 באוקטובר, עשרות אלפי מילואימניקים עדיין נלחמים. רק שהקרב שלהם כבר לא מתחולל בעזה או בלבנון, אלא כאן, בארץ, בבית. זהו קרב על היומיום, על השגרה, על הזוגיות, על ההורות, על העבודה, על השפיות. שנתיים אחרי שהמלחמה פרצה, וכשגוברים הסיכויים לסיומה, ישראל מתמודדת בשדה קרב שנמצא בלב החברה האזרחית.
“הציבור עדיין לא מבין מה זה באמת הלם קרב”, הוא טוען. “יש תחושה שאנשים חושבים שזה משהו שהיה פעם, במלחמות ישנות, ולא מבינים שזה קורה כאן ועכשיו, גם למי שלכאורה לא נושא עליו פציעה פיזית. משרד הביטחון עצמו מעריך שעד שנת 2026 יהיו בישראל כ־100 אלף פצועים, ויותר ממחציתם פוסט־טראומטיים. אנחנו מדברים על עשרות אלפים של הלומי קרב, זה מספר אדיר, שאף אחד לא באמת ער לו".
אחת הדרישות המרכזיות של דננברג וחבריו היא יצירת ריטריט (תהליך של התכנסות והתבוננות פנימית, תוך התנתקות מהשגרה היומיומית) שיאפשר ללוחמים לעבד את המצב. “אנחנו דורשים ריטריט של חודשיים לכל מי שיוצא מלחימה פעילה. זו תקופה שבה הלוחם יקבל מעטפת מלאה – טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, מעקב צמוד, וגם שיתוף של המשפחה כדי שהיא תבין מה עבר עליו ומה הוא מביא איתו הביתה. היום יש רק ‘שבוע עיבוד’, וזה פשוט לא מספיק. צריך לתת לאנשים האלה זמן אמיתי לנשום, להבין את עצמם מחדש ולקבל כלים לחיים האזרחיים".
מילואימניקים רבים מדווחים אחרי שובם מהמלחמה על קשיים במישור הזוגי והמשפחתי. על פי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך באפריל־מאי השנה, כ־50% מבנות זוג של משרתי מילואים דיווחו כי קשריהן הזוגיים נפגעו בעקבות שירות המילואים של בן הזוג במלחמת 7 באוקטובר, וכשליש מהן הודו כי פגיעה זו הובילה למחשבות על פרידה. הנתונים מצביעים על קשר ברור בין אורך שירות המילואים ובין עוצמת הפגיעה בקשר הזוגי: ככל שהשירות היה ממושך יותר, הפגיעה בקשר הייתה חמורה יותר.
א’, לוחם מילואים בגולני, שנישא בספטמבר 2023 לחברתו אחרי שנה של היכרות, מעיד כי שירות המילואים הממושך שלו (380 יום) הוא הגורם המרכזי לגירושיו בפברואר האחרון. “היו ויש בינינו אהבה וכבוד הדדי, אבל תחשוב שהיא הייתה נשואה טרייה, וחודש אחרי שהתחתנו פתאום נעדרתי לה ליותר משנה”, הוא מספר. “זה יצר משבר חמור ביחסים בינינו. וגם כשהייתי מגיע הביתה, לא באמת הייתי בבית. סחבתי את כל מה שחוויתי בלחימה, כאבתי את החברים שאיבדתי והראש שלי היה בשדה הקרב. ראיתי שהיא מיוסרת בתוך מערכת היחסים הזו, בניתי שריון ולא נתתי לה להיכנס אליו.
“לא היה לנו סיכוי להצליח בתוך כל המערבולת הזאת. ניסינו להתגבר על זה, הלכנו לטיפול, אבל באמצע הטיפול שוב גויסתי למילואים ארוכים, ושוב נעדרתי זמן רב. זוג צעיר לא צריך לריב כל הזמן, להיות בחוסר תקשורת. לא הייתה לנו ההזדמנות הזו. האהבה שלנו במקרה הזה לא הספיקה כדי שנישאר יחד. אני בקושי מצליח להחזיק את עצמי, אז איך אתחזק זוגיות?”.
אלא שכאשר שב מהחזית ציפתה לו הפתעה. “בתחילת המלחמה כולם דיברו על אחדות ועל סולידריות, אבל במקום העבודה שלי לא הצליחו להכיל את זה”, הוא מספר. “הסתכלו עליי בתור ‘המוזר הזה בן ה־50 שמתעקש לצאת שוב ושוב למילואים’. במקום לשאול מה שלומי, או איך אני מתמודד, קיבלתי כתף קרה. זה היה רגע שבו הרגשתי לבד לגמרי. אתה מגיע למקום עבודה, ואתה רואה שהחשיבה היא צרה. בסוף, נכון, זה ביזנס, אבל מצד שני, סולידריות לא הייתה שם. גם ככה יש לי הקשיים שלי, הפוסט־טראומה שלי וגם לא מעט משברים בתחום הזוגי והמשפחתי בגלל ההיעדרות מהבית בזמן המילואים, אז קצת התחשבות ממקום העבודה הייתה יכולה לעשות עבורי המון”.
זמיר אומנם איבד את מקום עבודתו, אבל הוא בחר לראות במשבר נקודת מפנה, ומצא עבודה חדשה, שבה הוא רואה שליחות, כמנהל מרכז יום לאנשים עם מוגבלויות. “בגיל 50 קיבלתי מתנה”, הוא אומר. “אני עובד עם אנשים בתפקודים נמוכים, וזה סוג של ריפוי בשבילי. העבודה הזו לא תלויה באף אחד, רק במשמעות שאני נותן לה”.
ועדיין, מתן זמיר מבקש להעביר מסר למעסיקים: “תרחיבו את היריעה, בטח בתקופה כזו. אני מבין שלמנהל עסק יש שיקולים משלו, אבל יש גם משהו שהוא גדול מכולנו. זה אירוע קיצון, לא תקופה רגילה – אפשר למצוא את שביל הזהב בין הצרכים של העסק ובין הצרכים של המדינה והחברה”.
לשירות המילואים הממושך והתובעני יש השלכות גם בתחום ההשכלה. מנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי 11.4% ממשרתי המילואים שנרשמו ללימודי תואר ראשון השנה ביטלו את הרשמתם. י’, לוחם במילואים, היה סטודנט במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. בעקבות סבבים רבים של שירות מילואים במהלך המלחמה הוא נאלץ להפסיק לאחרונה את לימודיו.
“הלימודים התחילו באוקטובר 2023, וגויסתי ללחימה בעזה”, הוא מספר. “כשהשתחררתי במרץ 2024 ניסיתי לחזור לקצב. האוניברסיטה תמכה בי, וראש החוג התקשר אליי ותיאם לי מתווה לחזרה ללימודים, אבל לא הצלחתי להתמיד אחרי מילואים ארוכים, כשהייתי צריך להשקיע מחדש במשפחה ובעבודה. באוקטובר 2024 נרשמתי שוב, ואז שוב היו לי מילואים ולא הגעתי לסמסטר א’. לפני סמסטר ב’, ב־2025, התקשרו מהחוג, ביוזמתם, סידרו לי את עניין התשלום ודאגו לי שוב למתווה הוגן, אבל בגלל מילואים נוספים – ‘עם כלביא’, ‘מרכבות גדעון’ א’ ו־ב’ – כבר די פרשתי.
אני לא יודע מתי המילואים יתחילו שוב – כל סבב מגיע בהתראה של כמה ימים – וגם בתקופת החגים גויסתי מעכשיו לעכשיו ללחימה בח'אן יונס. הלימודים ירדו לתחתית הרשימה בחיים שלי. התחלתי ללמוד כשהתחלתי להסתדר בחיים, ועכשיו יש לי ‘סדר’ בחיים כאילו אני בן 20 בשירות סדיר”.
התרעות פיקוד העורף