אל תעבדו עלינו, לא יכול להיות שיש רק ביבי אחד | מאיר עוזיאל

משהו: הסתיו הגיע כאשר אתה מתווכח עם עצמך אם ללבוש בפעם הראשונה סוודר או להדליק שוב מזגן

זה נקבע לתמיד, כמו שיום כיפור מקושר לנצח, מאז יום כיפור ה'תשל"ד, אוקטובר 1973, להסתערות בהפתעה על המוצבים של צה"ל בתעלת סואץ.

בכל זאת, נא למצוא בתוך המציאות המכוערת הזאת גם את התמונות היפות, ואת התקווה שהכוחות הטובים בעולם יתגברו על הכוחות הרעים. זה יקרה.

בואו נעשה חשבון. יש 24 שעות ביממה. ביבי חייב לישון חצי שעה. עוד 30 שניות בשביל לאכול ארוחת צהריים, ארוחת בוקר, ארוחת ערב, ולשתות מים. ביחד זה לא מעט זמן. זה כבר 2 דקות. אז הנה בוזבזו לנו 32 דקות מהיממה. הוא צריך להתקלח, להתגלח, עוד כמה דברים. זה עוד 2 שניות. הנה נגרע עוד זמן. הוא צריך להגיד משהו, יכול להיות “בוקר טוב" ליאיר, לשרה, לאבנר. אולי גם “ערב טוב". זה עוד שנייה לכל אחד. פעם ביומיים. אין מנוס, הוא חייב להעניק קצת תשומת לב גם למשפחה. אתם רואים שלא נשאר לו כבר כמעט זמן לעסקי המדינה. זאת אומרת, נשארו רק 23 שעות ובערך עוד 25 דקות. זה כל מה שנשאר. תוכלו לחשב לבד.

עכשיו, בזמן הזה הוא צריך להספיק לקרוא דוחות מודיעין לאורך, לעומק, לרוחב ובאלכסון. להיפגש עם מדינאים בעולם, לדבר איתם, לשכנע אותם. לכתוב את מה שהוא עומד להגיד בנאומים לאורך היום ובעצרות ועוד. הוא צריך גם לנהל את שאר עסקי המדינה בזמן שהוא נמצא גם ברכב, וגם כשהוא נוסע מירושלים לתל אביב הוא גם נמצא בפגישות בחדרי ישיבות, וגם טס וחוזר, הכל באותו זמן. ברור שהוא חייב לנסוע ממקום למקום, ולשבת בישיבות, ולכתוב נאום לאו"ם, ולבקר חיילים ברצועת עזה, ולשבת עם שר המשפטים, עם שרת התחבורה, שר האוצר, שר החינוך, ולהיות בכנסי הליכוד, כשהוא גם בבית המשפט וגם בכנסת באותו הרגע, אחרת זה לא נכנס בתוך השעות שנשארות לו.

הוא צריך גם לקרוא שבעה־שמונה ספרים בנושאים מדיניים, פילוסופיים והיסטוריים. הוא צריך לראות את החדשות בכל הערוצים בעולם. הוא צריך לשבת עם ראשי הצבא לתכנן תוכניות מלחמה, תוכניות הגנה, תוכניות פיתוח אמצעי לחימה. וזה בלי לדבר על שיחות עם גפני ועם גולדקנופף מסיעת יהדות התורה, המורכבת משתי מפלגות שונות שביבי צריך להכיר את ההבדלים בין כל אחת מהן, על הישארותם בממשלה. וצריך גם לעדכן את ראש האופוזיציה יאיר לפיד לפעמים כחוק.

זאת אומרת שבואו, אני מניתי רק חלק קטנטן מהדברים שהוא עושה ביום, כשהוא כמובן כל הזמן מותקף בשאלות, "למה אתה לא פוגש את זה וזה וזה?", ו"הוא לא בא אליי, והוא לא הסתכל לי בעיניים", כל הזמן אנחנו שומעים זאת. אז בכל זאת הוא כנראה בא ומסתכל בעיניים במשך היום לעשרה או 20 אנשים שרוצים מאוד־מאוד וחייבים מאוד־מאוד להיפגש איתו.

כל זה יוצר יום עבודה של 205 שעות ו־17 דקות. זה לא נכנס בתוך 24 שעות. ניסיתי, אבל לא הצליח לי לחשב איך להכניס את זה. אני גרוע במתמטיקה, בטוח שיש מי שיודע איך, אולי בשימוש בקוונטים ובתורת המיתרים והיקומים המקבילים, אבל זה גדול עליי, אני לא הצלחתי בעזרת המחשבון הקטן שיש לי, שמחשב מצוין, עד שזה מגיע ללו"ז של ביבי, ואז כשאני מבקש לחלק את כל הפעילות הדחופה ל־24 שעות, מופיע לי אֶרוֹר.

ככל הנראה יש פיתוח שאנחנו לא יודעים עליו, פיתוח שבעזרתו אדם אחד יכול להספיק מה שביבי מספיק. אני חושד שפיתחו דבר מתקדם, ועכשיו יש המון ביבי. הרבה, הרבה, הרבה, ועוד יותר הרבה בנימינים נתניהוים, שפועלים כולם בבת אחת, בכל מקום, כל הזמן, רהוט ומתוקתק, לטובת עם ישראל.

היא שתתה קפה, והצפרדע קיפץ אל כיוונה ותקווה בעיניו, דילג סביבה בהתלהבות, ולאחר עוד כמה קפיצות ביקש את מספר הטלפון שלה. הנסיכה הייתה מוחמאת, אבל גם נבוכה. “הוא היה נחמד וזה", היא סיפרה, “אבל הוא היה כל כך לא בטעם שלי. מה עושים? האינסטינקט הוא להגיד: יש לי חבר. זה לא נכון. אני שונאת לענות ככה".

היא אמרה לו שלא נראה לה שזה יתאים. עכשיו היא מרגישה רע עם עצמה. “אולי זה היה ישיר מדי?", היא שואלת את חברותיה הנסיכות, “מה אתם הייתן אומרות?".

סקר לא מחייב בין הנסיכות הראה שחלק היו עונות ברוב עדינותן: “יש לי חבר", אף שאין. חלק היו עונות כמוה. וצפרדע אחד שהיה שם אמר: “הדבר הכי חשוב שנסיכות שוכחות הוא שכמה שאת מובכת או לחוצה או מפחדת, הצפרדע שמתחיל איתך מרגיש גם הוא כך, רק פי מיליון".