ההזמנה הזו היא גם הצעה לשולם. בין הבית הלבן לארמון הנשיאות בקהיר שורר נתק. כאשר הכריז טראמפ על רצונו לרוקן את עזה מתושביה ולקחתה לעצמו כהזדמנות נדל"ן, המצרים חרצו לעומתו לשון ומרדו בהחלטה. סיסי אף ביטל את ביקורו המתוכנן בחדר הסגלגל שבוע בלבד לפני המועד. בהזמנה הפומבית לטראמפ אמר לו סיסי, בין השאר, "אני מזמין אותך להתפייס". ומה לזה ולאלוהים? חייו של המצרי תלויים על תנאי. כל מה שיקרה בהם החל מעוד חמש דקות תלוי ברצונו של האל. סיסי אדם אדוק מאוד, אף שאין הדבר ניכר בו. הוא באמת ובתמים מאמין כי אם האל ירצה, המלחמה בעזה תופסק סופית.
האמונה הזו כה חזקה, עד שהמצרי הממוצע לפעמים יימנע מלומר "כן" כאשר יתבקש לנקוט מעשה כלשהו. למשל, האם תבוא אלינו מחר? הוא לא יגיד כן, אלא יסתפק בלומר "בעזרת האל". לפעמים, במפגש עם אורח מערבי, האינשאללה הזה הוא מקור לבעיות. אז כן או לא, לא הבנתי. והרי כיצד אפשר להשיב בחיוב? בכל רגע עלול הבורא לשבש את התוכניות. אינני יודע אם ההזמנה של סיסי הגיעה לאוזניו של נשיא ארצות הברית. ואם כן, אם התפנה לה. שמעתי שהוא עסוק מאוד בימים אלה. הוא משנן מילות נימוס בשוודית.
מן הרשימה נעדר חג יחיד ומיוחד שנהוג לציינו בסוריה כבר 51 שנה, הלא הוא 6 באוקטובר. כלי תקשורת ועיתונאים מבית ומחוץ תהו כיצד העז א־שרע להתכחש למתקפה הסורית על ישראל במלחמה ההיא, ושמא הוא שיגר בכך מסר לקהיר, שהגיע הזמן לחדול מכל החגיגות ביום הזה. אחרים תהו, אם גרוע מכך, נקט מחווה מרומזת לירושלים.
להיסטוריה דינמיקה משלה. היא משתנה לאורך הדורות. כלומר, העבר נותר כמו שהוא. מה שמשתנה הוא העתיד. הצורה שבה מסתכלים עליו. היום סנוואר שנוא על הציבור. לא בטוח שכך זה יישאר לנצח. אצלנו, הישראלים, נהוג להגיד עליו כי המיט על הפלסטינים את האסון הגדול בתולדותיהם. מבחינת סבלו של היחיד והקורבנות שהם שילמו, הטענה הזו נכונה. ג'יהאדיסטים חושבים אחרת. הם סופרים הצלחות, לא מחירים. אם נהרגו 100 אלף, והאויב ספג את התבוסה הקשה בתולדותיו, אולי זה היה שווה.
יותר מכך. סנוואר לקח את הסוגיה הפלסטינית, שאיש לא התייחס אליה, והניף אותה אל מרכז השולחן. הוא אומנם שילם בחייו, אבל לפי אמונתם, אדם כמותו ממשיך לחיות אצל אלוהים. זו אינה פרשנות שלי אלא פסוק ידוע בקוראן. בפרק בני עמרם בפסוק 169 אומר אלוהים, כך לפי האמונה המוסלמית: "אל תחשיבו אלה שנהרגו למען האל מתים, כי הם חיים אצל אלוהיהם".
רוב ההצעות שגיבשו המתווכים, מאז שהחל המשא ומתן בפברואר 2024, הסתיימו בסעיף הקובע חזרה לערוץ השיחות בין ישראל לפלסטינים. לא רק המצרים, הטורקים והקטארים לוחצים לכך בימים אלה. גם טראמפ מדבר בתוכנית 21 הנקודות על שלום אזורי. הפסקת המלחמה לא תחזיר רק את החטופים הביתה. היא עשויה להשיב, וביתר שאת, את השאלה הפלסטינית לדיון. רוב הישראלים היו שרויים בימים האחרונים במתרחש בשארם א־שייח'. אולי בקרוב יעסיקו אותנו ענייני בחירות, או סחרחרה לאומית אחרת. אבל בבירות העולם יחכו לנו עם מכבשי לחץ מהסוג הכבד ביותר.
יותר מאלפי האסירים ששחרר, יותר מן הפילוג שיצר בחברה הישראלית, שהתרחב והגיע לשיאים, יותר אפילו מן המפלה הצבאית באותה שבת. גדול הישגיהם של סנוואר וחבריו במתקפה היה החזרת הדיון על המדינה הפלסטינית מתחתית הרשימה אל מרכז ההתעניינות הבינלאומי. בתסריט שכבר החל להיכתב, עשויה ההיסטוריה לשפוט אותו כמי שהביא עליהם את האסון הגדול בתולדותיהם, אבל גם את ההישג המזהיר מכולם.