למרבה האבסורד, העולם המערבי אימץ את הנרטיב השקרי כמעט ללא ערעור. אוניברסיטאות, תקשורת בינלאומית וממשלות החלו לדבר על "עם פלסטיני" עתיק יומין, בעוד מדובר בזהות מומצאת שנולדה לצורך מאבק פוליטי. מה גם שהדרישה ההזויה ל"שחרור פלסטין מהים עד הנהר", המושמעת בהפגנות בלונדון, אמסטרדם וניו יורק, אינה קריאה לשלום – אלא קריאה גלויה להשמדת מדינת היהודים.
הכרה בריטית במדינה פלסטינית תוך התעלמות מהעובדות הללו נותנת לגיטימציה לשקר, במקום להתייצב מולו. לא פלא שבכירי הרשות בירכו על "הצעד ההיסטורי" וראו בו קרש קפיצה לדרישת פיצויים. גם אם מבחינה משפטית הסיכוי לכך אפסי, הרי שבעצם העלאת הדרישה הפלסטינים מעצימים את נרטיב הקורבנוּת ומחזקים את תביעתם לזהות לאומית שמעולם לא הייתה קיימת. גם אם לא יקבלו פאונד אחד, הפלסטינים מרוויחים את המשך השקר בתודעה העולמית, בעוד ישראל נאלצת לעמוד במגננה מול בדיה היסטורית.
התרעות פיקוד העורף