כשטראמפ מצהיר על הצלחה עתידית, הוא משנה את ההתנהגות של שחקנים בזירה. מנהיגים, עיתונאים, בעלי הון - כולם מגיבים לא למה שקורה, אלא למה שהם חושבים שעתיד לקרות. נוצר אפקט פיגמליון: הציפייה יוצרת מציאות. אם טראמפ אומר שזה יצליח, אולי הוא יודע משהו. אולי כדאי להשתתף בזה.
אצל נתניהו - המנגנון דומה, אבל הכיוון הפוך. במקום אופטימיות, אפקט פחד. הציבור לא נמשך להבטחה אלא לבריחה מהאסון. טראמפ גורם להאמין שהעתיד כבר קרה ואתה רק צריך להצטרף אליו. נתניהו גורם לך לפחד מהעתיד ולחפש את מי שיגן עליך מפניו. אבל שניהם יודעים דבר אחד - האמת פחות חשובה מהתחושה שהיא מייצרת.
במצב כזה, מנהיג שמבטיח "הכל יהיה בסדר", נשמע נאיבי, מנותק, מסוכן אפילו. אבל מנהיג שאומר "יש סכנה, ורק אני יכול להגן עליכם" - מדבר היישר אל הפחד הקיומי שכבר קיים. הוא לא יוצר אותו, הוא רק מגביר ומנתב אותו. נתניהו הבין משהו מהותי על הפסיכולוגיה של הציבור בארץ. בארץ שבה הפחד הוא חלק מהנורמה, מי שמנצח הוא לא מי שמבטיח שמש, אלא מי שמבטיח הגנה מהסערה ולעיתים גם מייצר סערות כדי לשמר את השלטון.
זו לא טיפשות. זו חשיבה משאלתית (Wishful Thinking). המחקר מראה שהמוח עושה שלושה דברים כשהוא רוצה משהו מאוד: ראשית, הוא מגביר את המשקל של מידע חיובי. "חמאס אמר כן! זה היסטורי!", שנית, הוא מקטין את המשקל של מידע שלילי. "ההסתייגויות? זה לא משנה", ושלישית, הוא יוצר סיפור תומך - "הם מתחילים לשנות עמדה. אנחנו ממש קרובים להסכם". אבל יש כאן פרדוקס מרתק. לפעמים, כשממש רוצים משהו ומתנהלים כאילו הוא ממשי - הוא הופך להיות כזה. אז מי צודק?
שתי האסטרטגיות האלה - האופטימיות המטורפת של טראמפ והפחד המתמשך של נתניהו - מבוססות על אותו עיקרון: יצירת מציאות דרך תפיסה. טראמפ בונה עתיד מדומיין שאולי יתממש. נתניהו מצייר עבר שלא חזר ועתיד מפחיד שאולי לא יגיע. שניהם משכנעים. שניהם עובדים. ושניהם, בסופו של דבר, יכולים להיות מסוכנים באותה מידה - כשהפער בין המציאות המדוברת למציאות האמיתית הופך לגדול מדי.
השאלה היא מה עדיף: לחיות בתקווה שאולי תתממש, או בפחד שאולי לא יבוא? האם עדיף מנהיג שמבטיח שמש גם כשיורד גשם, או מנהיג שמזהיר מסערה גם כשהשמיים בהירים? התשובה, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע. במקום שבו מכירים במציאות כמו שהיא, ובו־זמנית שומרים על היכולת לדמיין אותה טובה יותר. במקום שבו לא מתעלמים מהסכנות, אבל גם לא נותנים להן לשתק. וכמו שאמר סטיב ג'ובס: "האנשים המטורפים מספיק לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלה שעושים את זה". אז הפעם החשיבה המשאלתית של טראמפ לא הרסה את ההסכם - אלא יצרה אותו. והלוואי שכל החטופים יחזרו כבר הביתה.
התרעות פיקוד העורף