אל תחכו לוועדת חקירה, אל תצפו ללקיחת אחריות, ואל תנסו להקשיב לקולות הצער. השבוע כאילו חזרנו לאותה שבת של שמחת תורה, כל אחד ואחת שבו לרגע פרטי שבו נפל להם האסימון והמילים "לא יכול להיות" עברו בראש יותר מפעם אחת. גם אני ירדתי לטייסת בדרום יחד עם כולם, לא חיכינו לקריאה, פשוט נסענו כמדי שבוע בכביש החולף ליד אשדוד, אשקלון, יד מרדכי ושדרות.
רק שבשל מטחי הטילים הכביש נחסם בצומת כרמיה, ואני שקלתי אם לחתוך דרך השדות על מנת להגיע לכביש אופקים. לא עשיתי את זה, ואם הייתי עושה את זה - כנראה שהיינו חווים היתקלות בדרך ולא בטוח שהיינו מגיעים. את זה לא נדע לעולם, אך המחשבה עוברת בראש בכל שבוע מאז, באותו הכביש המרוצף בגלעדים אישיים בצד הדרך.
קונספציה היא מילה אנושית, היא כמו שכבה עמוקה בעור ששוקעת עם השנים בשמש המציאות. אנחנו משזפים אותו עד כלות, וגם כאשר העור מתחדש, השכבה לא הולכת לשום מקום. גם מחלקת הכוויות הטובה בעולם לא תוכל להשתיל לנו עור חדש שיתגבר על הקונספציה ויעקור את השכבה.
העור הזה צריך למות ובמקומו לצמוח עור חדש. מפתה לומר משהו אחר, אבל עור זה עור, אנשים לא משתנים כל כך מהר ובוודאי שלא בצורה כה משמעותית. יש בזה גם דברים טובים, תתפלאו.
להגביה את הרף
דור חדש של צעירים חייב לקום כאן, ומי שצריכים לעודד אותו הם אנחנו, כי הפוליטיקה תהיה כמו קרם הגנה מאותה השמש בדיוק. אתם יכולים להיות בטוחים שמי שלא ממהר לחקור את עצמו, לא ירוץ למחלקת ההשתלות, אלא ישכנע את כולם כמילות הלהיט של באז לורמן מסוף שנות ה־90 - תמרחו קרם הגנה.
כל מי שיתקבל - יובטח לו מקום, והוא לא יידחה בשנה מפאת מחסור בכיתות. זו כבר תהיה בעיה של המדינה, והצעירים שעושים מאמץ להיות רופאים בישראל לא ימתינו.
מי שרוצה ללמוד ועומד בקריטריונים, יתחיל ללמוד בתחילת שנת הלימודים האקדמית, ולא ימצא את עצמו מחפש מקום ברומניה או בצ'כיה. המחשבה על לימודי חוץ לא תעבור בראשו, בהנחה שכאן הוא רוצה בסופו של תהליך לעבוד - וזה רצונם של מרבית הסטודנטים.
בואו נעבור לדיור בר־השגה. נאמץ גישה תאילנדית שמבוססת על המסקנה שמרבית הצעירים והצעירות מעוניינים בבעלות על נכס. אז יצאו שם במיזם ממשלתי - דירה למתבגר.
וכך למרבית עובדי רשת eleven7 התאילנדית יש משכנתה מהמדינה, כזו שמתאימה לאחוז מוגדר ממשכורתם, והם בעלי דירה באזורי פיתוח שהמדינה הקצתה. ואין קשר לשירות צבאי או אזרחי, כשבמדינה כמו שלנו אפשר רק להיטיב עם אלו המשרתים בנקודות זיכוי וזכות.
התוכנית מתאימה לכולם ומייצרת שכבה חברתית חדשה וטובה יותר לעתיד. במקום לפתוח חיסכון לילד, נלמד אותו בגיל סיום התיכון לקחת מחויבות שתוליד לו בעלות על דירה.
עכשיו בואו נעבור לשירות המדינה - לא זה המקצועי כקריירה, אלא זה של הצעירים. משרתי המילואים והשירות האזרחי לצידם לא הולכים לשום מקום. אין עסקה שתוריד את ימי המילואים בעתיד או תבטל את הצורך גם בכיתות הכוננות, אם מבינים את המציאות במזה"ת. אפשר ליהנות מפרי נורמליזציה מול העולם הערבי, אבל העצמאות והעוצמה אסור שייעלמו.
אסור שאנחנו נהיה המופתעים היחידים, וודאי שלא מורתעים. מה אני נותן ומה אני מקבל רלוונטי מאוד למשרתים. האם משרת מילואים פעיל צריך באמת לעשות חידוש רישיון נשק אחת לשנתיים או רענון כל שנה?
האם אנחנו מחייבים אותו באגרת רישוי, או כמו כולם בארנונה? אל תחשבו רק על סנקציות, תנו מקום גם לתמריצים. זה מייצר לאורך זמן שינוי נכון ובריא יותר, וודאי שיידרש לכך חוק יסוד "שירות המדינה".
כאשר המפלגות מתפארות בביצועים באיראן, יגידו להן הצעירים - מה עם התחבורה הציבורית, שלא מאפשרת לצעיר מרמות שבגולן להגיע למרכז אחרי שמונה בערב בחול המועד, ולא מעניקה הזדמנות לזוגות צעירים שאין להם רכב להגיע למוזיאון או לתערוכה?
ועוד לא דיברנו על החיסכון בכל מה שקשור לאנרגיה וחניה וזיהום אוויר, בייחוד במרחב העירוני. תחבורה ציבורית גרועה מדכדכת מאוד את הצעירים. זה השירות שאבד לנו, זה שמאות אלפי צעירים צריכים ולא מקבלים.
מדוע שצעירים לא ייצאו לבלות בתחבורה ציבורית? למה אנחנו צריכים לארוב להם באמצע הלילה על מנת לבדוק אם הם חס וחלילה נוהגים בשכרות? תחבורה ציבורית טובה מאוד עולה כסף ושווה זהב, מה גם שהיא מסמלת שמשהו טוב קורה כאן, וזו לא פדיחה לעלות לאוטובוס לילי בדרך לבילוי.
הנקודה החמישית היא מגמת הצוערים, שתהיה חובה בכל בית ספר תיכון. היא תהיה תוכנית רשות ממשלתית לאלו שיימצאו מתאימים וימשיכו בלימודים גבוהים בתחום, כי הרצון אינו מספיק כאשר רוצים לבנות עתיד. הם יפגשו על בסיס שבועי את מנכ"לי החברות הגדולות במשק, יעלו לירושלים להכיר את שירות המדינה על בסיס קבוע, וינהלו רשת ענפה של פעילי ציבור תוך הכשרה מסודרת.
שלב הפילינג
אין במילים הללו כדי להעביר את העבודה השחורה הלאה. קראו אותן היטב והעבירו לילדים ולנכדים. מי שרוצה עתיד בהיר, צריך לעשות גם עבודה בגוונים כהים. כי אי אפשר להתייחס לצעירים הללו כבדרך אגב, בין איראן למשהו גדול אחר. "הרי זה דור מצוין", אמרנו בהפתעה.
גם מחמאות קשה לחלק כאן, בייחוד כשמגיע. הרי תנועת צעירים לא צריכה להתחיל במכונת כתיבה, שכפולים וצילומים כמו פעם. הם פשוט יעשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: יכתבו פוסט ויצלמו סרטון - וחצי מיליון איש כבר יצטרפו.
השבוע כדאי שכל אחד יעצור לרגע, ברכב או בבית, לבד או ביחד, ויחשוב איך החלה בשבילו אותה שבת. ואז תגיע התובנה שתבהיר מה המחיר של לקיחת דברים כמובנים מאליהם, כמו המחשבה שארגון טרור רוצה כסף ומדינה, רוצה רק שקט - ולרגע הכל מתהפך ותקופה חדשה מתחילה.
היא איננה נגמרת, ולא תיגמר גם שכולם ישובו. אז יתחיל שלב הפילינג, אותו קילוף עור מת בדמות פוליטיקאים ישנים שהיו שם יום לפני ויומיים אחרי, ומנסים בכל הכוח לשכנע אותנו שכדאי לעשות שוב את אותן הבחירות. זו דמוקרטיה, לא התאבדות.
קומו, צעירים, סמנו חמש מטרות ועופו ברשתות החברתיות. אף פוליטיקאי לא יוכל לכם, האמינו לי. הראו לנו את אומץ הלב שלכם - ואנחנו, המבוגרים יותר, נגבה ונחפה, נסייע ונטפס איתכם אל ראש ההר.
המטרה תיהפך חשובה מהתפקיד, המשימות - מהכיסאות, והקלישאות יידחקו למקומן הראוי. זו משימת חייכם, חברים. היא עתידנו, קוראים יקרים. אל תיתנו לנו לפטור אתכם במילים כמו "אתם העתיד, רק תעשו עוד סבב מילואים". אל תיתנו לנו לקחת אתכם כמובנים מאליהם, כי עבור מי צריך לטפל במשבר הדיור, אם לא בשבילכם?
אתם, שלמדתם לבגרויות בזום בקורונה, נשמתם לרגע והתגייסתם לחרבות ברזל - המלחמה הארוכה בתולדות ישראל, שהיא גם הראשונה שלכם - מה תספרו לנכדים שלכם כשאנחנו כבר לא נהיה כאן?
קומו, צעירים וצעירות! אמרו "עד כאן". השירות והשותפות במפעל הציוני לא יכולים להביא עלינו אוסף מנהלים כמו זה שיושב עכשיו בירושלים. ערכו אסיפת בעלי מניות, כי המניה שלכם אינה תלויה בגילכם. צרו לכם דירקטורים ומועצת מנהלים - ועשו מה שנכון וחשוב, ולא מה רק מה שצודק - אלא גם חכם.
התרעות פיקוד העורף