אם המלחמה בעזה מתקרבת לסיומה, כמסתמן, יהיו שתי לקחים שיש לזכור להבא: ראשית, כאשר הכוכבים מסתדרים, לחץ אמריקאי יכול להיות קריטי ורצוי; שנית, אי אפשר להניח את הישראלים והפלסטינים לנפשם מבלי להסתכן בקטסטרופה בקנה מידה היסטורי. מעורבות בינלאומית רצויה וחיונית – בעיקר כמנוף על הפלסטינים, אבל לא רק.
הציפייה היא שבצורה כזו או אחרת חמאס יסכים להניח את נשקו, לפחות ברצועת עזה, ולהעביר את השלטון למבנה שלטוני מורכב שיכלול טכנוקרטים פלסטינים מקומיים, את הרשות הפלסטינית מהגדה המערבית שממתינה בתור, כוח ערבי רב־לאומי ווועדת פיקוח בינלאומית בראשות ארצות הברית – כלומר טראמפ. אם זה יתרחש, זה יקרה רק מפני שחמאס היה תחת לחץ יוצא דופן מצד פטרוניו החיצוניים – קמפיין שאורגן על ידי ארה״ב, וכנראה גם בסיוע מעצמות מערביות מבריטניה וצרפת ועד קנדה ואוסטרליה, ששילמו על כך בחודש שעבר בהכרה במדינה פלסטינית.
- בעולם הערבי, הלחץ גם הלך וגבר. הזעם על חורבן עזה הפך את הפסיביות למסוכנת פוליטית. מצרים ספגה נזק כלכלי עצום מהפרעות של החות׳ים מתימן לשיט בים האדום הקשורות לעזה, שייבשו את הכנסות תעלת סואץ. בנוסף, המכה שישראל הנחיתה על חיזבאללה, נפילתו של בשאר אסד בסוריה שנתמך בידי חיזבאללה, והיחלשות איראן במלחמת יוני בישראל, חיזקו את מנהיגי ערב להפנות עורף למיליציות – כמו חמאס – שמומנו בידי איראן באזור. ביולי התרחש רגע היסטורי כאשר ממשלות ערביות מרכזיות, כולל קטאר, קראו בפומבי לחמאס להתפרק מנשקו — חציית רוביקון בפוליטיקה האזורית.
- מכריע היה גם צירופה של טורקיה לשורת המדינות המוסלמיות הלוחצות על חמאס. פרט לקטאר, טורקיה הייתה אחת התומכות העיקריות בחמאס, איפשרה ערוצי מימון ואירחה מדי פעם את מנהיגיו הגולים. עם כלכלה מתערערת, הנשיא רג׳פ טאיפ ארדואן מחפש שווקי נשק וגישה ל־F-35 האמריקאיים, וטראמפ מצדו מנהיג אמריקאי שאדיש לדרכיו האוטוריטריות. זו הייתה הזדמנות להזיז מהדרך מטרד כביר.
- וושינגטון השתמשה בנוף הזה כדי לארגן לחץ אזורי מוחץ על חמאס, עם גזרים ומקלות שדרבנו כל שחקן מוסלמי רלוונטי. המקרה הברור ביותר היה קטאר, שקיבלה בשבוע שעבר מארה״ב הסכם ביטחוני בסגנון נאט״ו – בבירור מקדמה כדי להביא אותה לרסן את חמאס. עם שובו של חתנו של הנשיא, ג׳ארד קושנר, לשיחות, אין להתפלא אם נורמליזציה ישראלית־סעודית, וערבויות ביטחוניות דומות של ארה״ב לריאד, יחזרו בקרוב לשיח.
- המניעים הפוליטיים והאישיים של טראמפ הם, כרגיל, גורם, כאשר דעת הקהל בארה״ב מתהפכת נגד ישראל. בדיוק כפי שהמלחמה יצרה שסעים פוליטיים הרסניים במפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2024, היא יוצרת קרעים בתנועת MAGA, כאשר הזרם הבדלני נוטש את ישראל ותוקף את טראמפ על בריתו עם נתניהו. פתרון משבר עזה מאפשר לו להדגים יכולות בזירה הבינלאומית, ואפילו, מי יודע, להיות מועמד לפרס נובל לשלום – אם לא השנה אז להבא.
- באירופה המלחמה הפכה גם לבעיה פוליטית עצומה – מתסיסה מיעוטים מוסלמיים גדולים בבריטניה, צרפת, גרמניה, הולנד, שוודיה ועוד. בריטניה הוכתה רק בשבוע שעבר ברצח שני יהודים בידי גבר ממוצא סורי במנצ׳סטר. ממשלות מרכז־שמאל כמו אלו של קיר סטארמר ועמנואל מקרון חוזים בחיזוק הימין הפופוליסטי שונא המהגרים. הדבר מונע מכעס עממי על זרימת מהגרים מוסלמים שנבעה מהמלחמה בסוריה, וחששות שמשהו דומה יכול להתרחש כעת בעקבות אסון עזה. אירופה צפויה לעשות מה שנדרש, דיפלומטית וכספית, כדי להרגיע את המזרח התיכון.
ויהיה הרבה מה לעשות, במיוחד מבחינה פיננסית. שיקום עזה ידרוש עשרות מיליארדי דולרים, וכנראה הרבה יותר. ממשלת לבנון, שכמעט פשטה את הרגל, תזדקק לסיוע מסיבי – גם ביטחוני וגם פיננסי – כדי לממש הבטחות לפרק את חיזבאללה מנשקו, תוך ניצול חולשתו הנוכחית.
בעיקר, הישראלים והפלסטינים יזדקקו לפיקוח צמוד. עם כל הכבוד לריבונות ועצמאות, הכישלון של שני הצדדים בניהול סכסוך בן מאה שנה הוא עצום מדי, ומפריע מדי לעולם, מכדי להתעלם ממנו.
הפלסטינים יצרו שלטון חלש ומושחת ברשות הפלסטינית מצד אחד, ומהצד השני מערך שטני של קבוצות ג׳יהאדיסטיות בראשות חמאס, שמעוררות שוב ושוב מלחמות עם ישראל שגורמות לאסונות הומניטריים ותסיסה פוליטית בינלאומית. זה מתיישר עם הכישלון הרחב יותר של מדינות ערב, שבמשך עשורים לא הצליחו או לא רצו לרסן מיליציות – לא רק חמאס וחיזבאללה אלא גם מיליציות שיעיות בעיראק, החות׳ים ואחרות – שמערערות את האזור.
אשר לישראל, היא העמיסה על עצמה ממשלת ימין שנראית כלא מבינה את הצורך להפריד את המפעל הציוני מהמוני הפלסטינים בגדה ובעזה. אם ישראל לא תעשה זאת, למרות הסיכון הביטחוני, היא תהיה מדינה שבה מחצית מהאוכלוסייה המשותפת בת 15 מיליון היא ערבית. רוב הערבים – כולם מלבד שני מיליון אזרחים בתוך ישראל עצמה – יהיו מודרים פוליטית ועוינים, והעימות יימשך בלי סוף. ישראל תתפרק.
מה שצריך לקרות להבא קשה פוליטית אך גם די ברור. יש למנוע מישראל להמשיך בהתנחלויות בגדה, שמערערות כל מסלול אמין לעבר מדינה פלסטינית. הפלסטינים חייבים להיות נתונים ללחץ מאסיבי לרפורמות: הפסקת תשלומים ל משפחות טרוריסטים, איסור על כל מיליציה, רפורמה במערכת החינוך שלהם כדי להטיף לשלום, וקבלת פרמטרים ריאליים למדינה עתידית – בראש ובראשונה פירוז מוחלט, והסדר סביר בירושלים שלא כולל את חלוקת העיר בפועל.
ברחבי האזור, נדרשת מלחמת חורמה במיליציות. חיזבאללה חייב להתפרק בלבנון. מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי איראן בעיראק חייבות להיות מנוטרלות או משולבות תחת סמכות המדינה. החות׳ים חייבים להיות מובסים באופן מכריע כדי לשים קץ לאסון בתחמן ולשיבושים בסחר הימי הבינלאומי.
כדי לממש את כל זה, המעורבות האמריקאית תשאר קריטית. לחץ אמריקאי לא תמיד יכול לעבוד – למשל, אין לה את המנוף על מוסקבה כדי לסיים את המלחמה באוקראינה – אבל במזרח התיכון, הכוכבים מסתדרים בשורה. סיוע פיננסי מותנה, גיבוי דיפלומטי, וערבויות צבאיות חייבים ללוות כל צעד – כאשר אירופה ומדינות המפרץ שמות את רוב הכסף. אז, לנוכח כל זה, נקווה שטראמפ לא יאבד עניין. גם אם יזכה לכתף קרה מחבורה של ליברלים באוסלו.
התרעות פיקוד העורף