וברצינות: צ'רצ'יל, בניגוד לביבי, זיהה את המפלצת הנאצית מהרגע הראשון, הזהיר והוקיע את אלה שניסו להרגיע אותה, לאלף אותה, לביית אותה, להתחנף אליה. את כל הצ'מברליינים. הוא הסביר להם מהרגע הראשון את ההבדל בין טוב לרע ובין הרע לרע המושלם. הוא אמר "בריטניה הייתה יכולה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותקבל מלחמה".
גם כאן, האמת באמצע. דרמר הוא איש חכם ורהוט. זה לא מובן מאליו בסביבת נתניהו. זה הופך אותו למגדלור בגובה של בורג' חליפה. הוא גם מכיר את אמריקה, בעיקר את הצד הרפובליקני שלה, והוא הצליח לייצר לעצמו דריסת רגל משמעותית מאוד בסביבת טראמפ. מוטת הכנפיים שלו שם הגיעה כמעט לזו של הקטארים והטורקים, שיוצאים מהאסון שלנו עם שלל רב.
דרמר הוא הארכיטקט של העסקה הנוכחית, לטוב ולרע. הבעיה היחידה היא הזמן. העובדה שאפשר היה להביא אותה קודם. שאפשר היה להציב אותה בראש סדר העדיפויות, ולא בסופו. שאפשר היה להעדיף את הצלת החטופים על הצלת הקואליציה. הרי בסוף אנחנו יהודים. זה מחייב.
ועוד משהו: דרמר הוא קול אדוניו. הוא לא נושא באחריות הראשית לאסון 7 באוקטובר ולבניית המפלצת החמאסית, האחריות שלו עקיפה. הוא היה סייען. רוצים הוכחה? בבקשה. אנחנו בדצמבר 2018. זמן קצר קודם שיגר נתניהו את יוסי כהן לאמיר קטאר ושכנע אותו שחייבים להזרים עשרות מיליוני דולרים במזומן לתוך עזה כל חודש כדי "להרגיע" את חמאס ואת השטח, לנוכח העובדה שאבו מאזן החליט לחנוק את הרצועה.
דרמר היה אז שגריר ישראל בוושינגטון. הקטארים, לא פראיירים, אולי כבר ידעו שזה ייגמר בבכי, אז ביקשו קרדיט וגיבוי פומביים. לא רק מארה"ב, גם מישראל. אתם רוצים שנעביר כסף לרצועה? תכירו באופן רשמי במאמצים שלנו לשיקום עזה. זה התנאי, הם אמרו.
ביקשו, וקיבלו. אנחנו מכירים את הציוץ התמוה של צחי הנגבי אחרי טבח 7 באוקטובר. הציוץ של דרמר הגיע הרבה קודם: 5 בדצמבר, 2018. באנגלית. "ממשלת ישראל מודה לשליח האו"ם מלדנוב, למצרים ולקטאר על המאמצים שלהם לשפר את המצב ברצועה ומקווה שהסכם לטווח ארוך הוא בר השגה ויבטיח את ביטחון ישראל ואת שיקום עזה".
כן, ככה. מילה במילה. נחשו מי צייצה מחדש את ציוצו של השגריר? שגרירות קטאר. הברית הזו החלה כבר שם או, כמו ששר אהוד בנאי, "השביל הזה מתחיל כאן, בין סניף בנק למעיין". לגבי המעיין, יכול להיות שזה מעיין של דם, שנבע חמש שנים אחר כך. לגבי הבנק, אין מחלוקת: הכסף הקטארי.
מעניין שרשור התגובות על הציוץ הזה של דרמר, מזמן אמת: חיים לוינסון, אלא מי, ענה לו בציניות "שמאלני בוגד". הדר סגל, תומך יש עתיד, ענה: "רק הליכוד יכול לממן את חמאס". והתגובה המצמררת מכל באה, באנגלית, מפיו (מקלדתו) של צור גולדין, אחיו של אחינו סגן הדר גולדין החטוף בעזה כבר 11 שנים: "השגריר דרמר, האם הבהרת לכל הנוגעים בדבר שישראל לא תתפשר על החזרתם של כל החטופים הישראלים בעזה? הם המפתח להצלחתו של כל הסכם". התשובה ידועה. גם ההמשך ידוע.
אז מה המסקנה שלי מכל זה? כן, ביבי ודרמר הם צוות מנצח, אם אתם מחפשים קבלני הריסה. תנו לנתניהו מקום פורח, משגשג, מצטיין, מצליח, תנו לו מספיק זמן ומכונת רעל משומנת, והוא יהרוס אותו עד היסוד. אבל היי, אז יבוא דרמר ויפנה את ההריסות. בסוף, תמצאו את עצמכם לבד בשטח, בין ההריסות שעוד נותרו, מחשבים מסלול מחדש וצריכים להתחיל לבנות הכל מחדש. ואז יתברר שבינתיים הם גייסו את הקטארים, כדי לשפץ. בסך הכל, דיל לא רע.
וזה בדיוק מה שנצטרך לעשות עכשיו. אסור לשכוח: הבריטים זרקו את נוויל צ'מברליין התבוסתן אל מתחת לגלגלי האוטובוס קומתיים האדום. הוא נפטר ממחלה קשה זמן קצר לאחר שהוחלף בידי צ'רצ'יל, אחד המנהיגים והמצביאים הגדולים בכל הזמנים. אלא שגם את צ'רצ'יל, שלא היה צ'מברליין, המצביע הבריטי שלח לאופוזיציה בבחירות שהיו מיד לאחר הניצחון הגדול. זו העת לריפוי ולבנייה מחדש של האימפריה, אמרו הבריטים לעצמם, קדו קידה מלכותית, לקחו עוד לגימה מהתה ואמרו לווינסטון יפה תודה ושלום. הוא חזר אחר כך, אבל זה כבר לא היה זה.
בימים הקרובים ננשום בזהירות. הלב יפעם בשקט. לא נעשה תנועות חדות, כדי שאף אחד לא ייבהל ויתחרט. הנשמה תיפתח לאט־לאט, עד שהם יחזרו. יהיו כאן עוד הרבה דמעות, יהיו כאן עוד הרבה בשורות, לא כולן טובות. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, במזרח התיכון בעיקר. אבל אנחנו רואים, לראשונה זה שנתיים, את הסוף של זה, מתחיל להפציע ולהאיר באופק. לו יהי.
התרעות פיקוד העורף