בימים אלה, בחג הסוכות, רבות התפילות בלב כל ישראלי שפוי, לראות במימוש העסקה עם חמאס: לראות סוף למלחמת הדמים, סוף לאובדן חיי לוחמינו ושובם של החטופים לבתיהם.
כיום העיסוק בנושא זה הוא שולי וחסר חשיבות. לפנינו הסכם היסטורי ענק עבור ישראל, עבור תושבי רצועת עזה, עבור ארצות הברית, עבור טראמפ ועבור הרשות הפלסטינית, ואולי־אולי, אפילו עבור חמאס עצמו.
זוהי שעת המבחן של ישראל. אנו מקבלים הזדמנות היסטורית לשקם את הנזקים אשר המטנו על עצמנו במהלך המלחמה. נצטרך גם לשקם את הערכים האנושיים הבסיסיים שלנו, על שום שהגענו לשלב שבו חלק מאיתנו התבהם לחלוטין עם המשך המלחמה, והחל לטעון כי מותר לנו לפגוע גם בתינוקות אשר אשמתם היחידה היא שנולדו בעזה. אנחנו צריכים לטהר עצמנו מרעל מחשבתי זה.
המערכת השלטונית מוטב שתאמר סליחה למשפחות החטופים. היא התעמרה בהם, נהגה בהם באדישות ובחוסר כבוד. התנצלות ישירה, לא מגומגמת וכנה, אולי תרפא קצת פצעים עמוקים אלה.
מבחן אדיר נוסף יהיה לשקם את יחסינו עם העולם הגדול, בעיקר עם העולם המערבי. ייתכן כי לא הקפדנו מספיק בשמירת נורמות המלחמה. לרצועת עזה החרבה וכמעט 60 אלף קורבנות, העולם המערבי לא יכול להסכים, ומסיבה זו התארגנו הפגנות ענק נגד ישראל וגאה גל האנטישמיות.
אנו חייבים להשתתף בשיקום רצועת עזה, להוכיח כי חיי אדם חשובים לנו, אפילו אם הם עזתים. עלינו להוכיח כי אנו מבדילים בין לוחמי טרור ובין תושבים לא מעורבים. לשם כך אנו צריכים לסייע מיד באספקת מזון ותרופות, להגיש סיוע רפואי לילדים ולילדות פצועים ברצועה, בשיתוף עם הצלב האדום. הם גם חלק מקורבנות המלחמה.
איבדנו את העולם, ואנו חייבים להחזיר אבידה זו. זה לא ייעשה בהצהרות, זה ייעשה במעשים. לשם כך אנו זקוקים להרבה השראה והרבה תבונה, שכן שגשוגה של ישראל, בכל היבט - כלכלי, מדעי, תרבותי, חברתי ומדיני - מותנה במערכת היחסים שלה עם העולם המערבי.
שיקום המתח הפנימי בתוך החברה יהיה הקשה מכולם. אנו מתקרבים לבחירות, שהן צו השעה. בוויכוח על הנרטיב, מה שיעמוד בעין הסערה יהיו 7 באוקטובר וניהול המלחמה. האשמות והאשמות נגד בוודאי יזרמו בלי סוף. עלינו להוכיח כי כעת, לאחר החתימה על ההסכם, פניה של ישראל הפכו להיות פנים אנושיות, והיסודות לשלום יונחו בתרומתנו להשבת החיים ברצועת עזה.
התרעות פיקוד העורף