אנחנו בצל שנתיים לאסון 7 באוקטובר, שגבה מחיר דמים כבד מנשוא וחשף את חולשותינו, אך גם מציב בפנינו השתקפות של מציאות חיינו והזדמנות להתבוננות כנה וכואבת.
צוואתו וצוואת חבריו היא אותה שליחות שלה נבחרנו בעל כורחנו. הצורך בתיקון, בשיקום ובאיחוי השברים בעמנו הוא צורך קיומי של ממש. בזה תלויה ועומדת תמצית קיומנו כעם וכמדינה. המחדל והכשל הרב־מערכתי הקולוסאלי של שמיני עצרת תשפ"ד מחייבים אותנו לחשבון נפש לאומי. ריפוי השבר לא יתאפשר ללא בניית אמון מחדש במנהיגות ראויה ועריכת חוזה חברתי חדש המבוסס על חזון של ערבות הדדית וחוסן חברתי.
ערך הערבות ההדדית בא לידי ביטוי מובהק בימים שלאחר 7 באוקטובר. האסון לימד אותנו כי “כוחנו באחדותנו" אינה קלישה. עלינו להכיר בכך שלצד המחדל המדיני, הצבאי והביטחוני, היה לפילוג, לפירוד ולשסע החברתי והפוליטי תפקיד מכריע בקריסת המערכות ב־7 באוקטובר.
משימתנו היא לשוב אל המקורות של הישראלי היפה: התגייסות, התנדבות, הירתמות, סולידריות חברתית. להפוך את כל אלה למציאות יומיומית: להשקיע בחינוך לערכים, בחיבור בין קהילות, ובשיח שמכבד את השונה. לפיכך, תיקון החברה באמצעות צדק וחמלה, שיקום הקהילות, צמצום פערים חברתיים, חיזוק החוליות החלשות, העצמת הדור הבא ואיחוי הקרעים.
האתגר החשוב ביותר שלנו כעם, כאומה וכחברה הוא להפוך את הכאב לתקווה, את המשבר להזדמנות ואת השבר לאחדות. בשבוע שעבר נחתמה עסקה להשבת החטופים ולסיום המלחמה. אי אפשר שלא להיזכר בנבואת הנביא ירמיהו: ״מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה נאום ה׳ כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב״.
915 חיילים וחיילות נפלו במלחמה הזאת על הגנת המולדת ועל חירות ישראל. ונזכור את כולם. היום מתחיל מסע השיקום, האיחוי והריפוי של המדינה והחברה. יחד ניצחנו. יחד נתקן.
התרעות פיקוד העורף