שם, בחושך צלמוות, תחת עינויים פיזיים והתעללויות נפשיות שנמשכו נצח, עשה אלי כל שביכולתו כדי לשמור על אלון, הצעיר ממנו בהרבה. כששוחרר, אלון נותר מאחור, לבדו, בבור האפל של חמאס. אלי לא נח ולא שקט עד שאלון חזר. ממעמקים קראתיך.
בינתיים יצא הסכם ״שלום 2025״ לדרך ועלה מיד על מוקש ראשון, עוד טרם הושלם השלב הראשון. חמאס גורר רגליים בנושא החזרת גופות החללים. דחוף לו יותר כרגע להוציא להורג משת״פים ודורמושים לעין המצלמות.
ההסכם שנחתם ברוב עם והדר (חוץ מאיתנו) בשארם א־שייח׳ מלא חורים כגבינה שוויצרית, החזרת החללים מוזכרת בו בקווים כלליים, בלי דד־ליין או סנקציות. וזה עוד כלום לעומת השלבים הבאים. אלפי חמאסניקים כבר פרוסים ברחבי עזה, חמושים וששים אלי קרב. שיהיה לטוני בלייר בהצלחה.
השיטה שלו פשוטה: הוא מחמיא לכולם. לא רק מחמיא. מפליג במחמאות, מגזים, מהלל ומשבח - הרי זה בחינם. בנקודות מסוימות במו״מ הוא החמיא אפילו לחמאס (״הם קשוחים מאוד, חכמים מאוד״), הוא החמיא גם לאיראנים בזמנו.
לטראמפ אין כללים, אין איזונים, אין בלמים, ואין קווים אדומים. במקרים רבים זו בעיה. במזרח התיכון זה יתרון. בכנסת, זה היה בעיקר מדהים ומצחיק. הנשיא הרצוג היה משועשע פחות כשטראמפ הפתיע אותו (זו לא באמת הייתה הפתעה) בהצעה/דרישה לתת חנינה לנתניהו.
מדובר באירוע בלתי נתפס. ביד אחת הנשיא מנסה לסדר חנינה לעמיתו נתניהו, ביד השנייה הוא בעצם מסגיר אותו. כי אם נתניהו אישית, או באמצעות שליח, מפעיל לחץ על מנהיג מדינה זרה להתערב בהליכים משפטיים ישראליים, ועוד במעמד המקודש בכנסת של ההסכם לשחרור החטופים וסיום המלחמה, מדובר בחשד לשיבוש הליכי משפט והפרת אמונים על סטרואידים, מינימום. וגם חוסר בושה וחוסר מודעות ופריקת כל עול ורסן הגיוניים.
ואני מודה שאני קצת מבולבל. הרי נתניהו עצמו, וכל עדת מקורביו, שופרותיו, חסידיו ולוחכי פנכתו משננים לנו כבר שנים, חודשים ושבועות שהתיקים קרסו. השוחד בוטל (פייק). אין תיקים, הם התפוגגו, התפרקו. נתניהו עצמו אמר פעמים רבות שהוא ממתין בכליון עיניים (״שש שנים״) להזדמנות להוכיח את חפותו.
והנה, כשההזדמנות הזו הגיעה, הוא מנסה לקושש לעצמו חנינה. ועוד בידי שליח זר. כל זה קורה כשמגיעים לחקירה הנגדית. להזדמנות שלו להתעמת עם נציגי התביעה.
מר נתניהו, מכובדי: אם התיקים קרסו, בשביל מה אתה צריך חנינה? ולמה בעצם לא תעדיף את עסקת הטיעון? היא מוכנה לחתימתך. בלי מאסר בפועל, בלי שוחד, אבל עם קלון. כל מה שנדרש ממך זה לפרוש מהחיים הפוליטיים. עוללת כאן מספיק, לא?
אני תומך בהענקת חנינה לנתניהו, בתנאי שהוא פורש מהחיים הפוליטיים לצמיתות. או בעסקת טיעון כנ״ל. האיש הוביל אותנו לגדולים באסונותינו. והנה, הוא טוען עכשיו לבלעדיות על הניצחונות הכבירים שנחלנו. בסדר. יש קיזוז. זה הזמן לפרוש ולתת לישראל לרפא את עצמה, למרוח יוד על הפצע במקום להמשיך לצקת עליו חומצה.
הצהרת התשובה של אוחנה במוצאי החג, שבה הוא מסביר את התנהגותו העלובה, לא ראויה לתגובה ופוגעת בעיקר בכבודו. ישראל היא מדינת חוק, ובית המשפט העליון לא נמצא כאן בחסדו של אמיר אוחנה. האיש הזה התחתן עם בחיר ליבו והוא מקיים משפחה בישראל בעיקר בזכות פסיקותיו של המוסד הזה. אם זה היה תלוי בקואליציה שבה הוא חבר, הוא היה מוקצה מחמת מיאוס.
האופוזיציה צריכה להתאפס על עצמה ולהודיע: מעתה והלאה, כולל בפתיחת כנס החורף של הכנסת, אם הנשיא עמית והיועמ״שית לא יוזמנו ולא יוגדרו בשמותיהם ותאריהם, האופוזיציה תחרים את האירוע. יתכבדו המשיחיים, החרד״לים והפנכתיים ויישבו עם עצמם. אם אין כללים ואין פרוטוקול, אז עד הסוף.
התרעות פיקוד העורף