בתוך המיני־סערה הבאמת מיותרת סביב השאלה למי נתנו ולא נתנו משפחות החטופים קרדיט על שחרורם בהצהרותיהן לתקשורת, אי אפשר לפספס למי הן בחרו כן להודות.
לצד ההודיה לחיילי צה"ל, שנלחמו וחירפו נפשם כדי להגיע ליום הזה, ולטראמפ, אבי ההסכם, חזרו המשפחות ואמרו שוב ושוב “תודה לעם ישראל", מסר שיצא גם מחלק מהחטופים השבים. אולי זה חלק מההתרגשות הכללית שאחזה בנו בימים האחרונים, אבל למשמע המילים האלה, הלב מתמלא בגאווה.
עם ישראל אומנם לא ישב בחדרים עם המתווכות ולא חתם על ההסכם שהביא את החטופים הביתה, אבל הציבור הישראלי ברובו פשוט לא הסכים במשך שנתיים לוותר עליהם. חלק יצאו לכיכר החטופים כל שבת, אחרים עמדו בצמתים ברחבי הארץ עם דגלים צהובים, היו שהצמידו סיכת סרט צהוב על דש הבגד או ענדו שרשרת עם דיסקית, רבים פרסמו פוסטים ברשתות החברתיות או שינו תמונת פרופיל, והיו גם מי שהתפללו עבורם בבתי הכנסת, וכאלה שראו לנכון להזכיר אותם באירועים אישיים משמחים, כמו חתונות.
כן, היו יוצאי דופן קולניים ובוטים, וחלקם אף בעלי תפקידים בכירים, שמצאו לנכון להשתלח במשפחות הללו. אבל בהכללה ניתן לומר שהסנטימנט הציבורי ניצב במשך שנתיים לצד ולמען החטופים ומשפחותיהם. הציבור הישראלי לא אפשר לשכוח אותם ולא אפשר להשכיח ולנרמל את הסיטואציה הלא נורמלית שבה השגרה ממשיכה בזמן שמעבר לגבול אזרחים ישראלים נמקים במנהרות.
לצד המאבק העיקש וההרואי של המשפחות, דעת הקהל הרחב חלחלה מלמטה למעלה והלך הרוח הזה הגיע רחוק, עד לבית הלבן, ולראיה - גם טראמפ הזכיר לא פעם את ההפגנות ואת הציבור בישראל שרוצה לראות את החטופים בבית. כך שלסולידריות הזו, מעבר להיותה מרגשת מאוד, ייתכן שהייתה תרומה מסוימת להשבתם ובוודאי לתחושתן של משפחות החטופים שהן לא לבד במאבק הזה.
היום המרגש בערב שמחת תורה תשפ"ו, שנתיים פחות כמה שעות מאז בוקר שמחת תורה הארור של תשפ"ד, לא מוחק את השסע הפנימי העמוק ולא פותר את הבעיות החברתיות. אבל ליום אחד היינו שוב עמישראל. זה שמחסיר פעימה עד שיתקבל הדיווח שהם בידי הצלב האדום, זה שמתרגש עד דמעות מחיבוק של אמא לבנה שחזר מהגיהינום, זה שחוגג ומנפנף בדגלים בצידי הדרכים, בכיכר החטופים ובכניסות לבתי החולים, זה שאבן ענקית, סלע ממש, נגולה מעל ליבו כשחלחלה ההבנה שזהו, אין עוד חטופים חיים שמעונים, מורעבים, גוססים במנהרות חמאס.
ובימים האלה, מותר רגע לטפוח לעצמנו על השכם על שהתעקשנו על הערכים שפעם היו פה בלתי מעורערים, כמו ערבות הדדית וסולידריות, שהתעקשנו שלא משאירים אף אחד מאחור, ואז לזכור שהמשימה לא הושלמה עד שהחלל החטוף האחרון יחזור לאדמת ישראל.
התרעות פיקוד העורף