טראמפ, בדרכו הבוטה והקומית, הפך את הדוכן במליאת הכנסת לבמת סטנדאפ. הוא התבדח, הפליג בשבחים, חילק קרדיטים, וירה מחמאות לכל עבר כמו קוסם שמפזר אבקת קסם. זה היה נאום שכולו “שיטת המצליח”: תפרגן לכולם, תודה לכל מי שנמצא בחדר, תן להם תחושת חשיבות, ובכך תחייב אותם אליך. טראמפ יודע היטב את הכוח של פרגון והמילה “תודה” כשהיא נאמרת בפומבי. ברגע שהוא מזכיר מישהו בשידור חי, מול מצלמות העולם, הוא נועל אותו בתוך המהלך. זו לא רק נדיבות זו טקטיקה מבריקה.
בנאומו בכנסת טראמפ הפליג בתיאורים על אהבתה לישראל ועל הונה הבלתי נתפס: "אני חושב שמרים ושלדון (בעלה לשעבר שהלך לעולמו) היו בבית הלבן יותר מכל אדם אחר. יש לה 60 מיליארד בבנק, אולי יותר אם תשאלו אותה, היא ממש אוהבת את ישראל וכששאלתי אותה את מי היא אוהבת יותר, ארה"ב או ישראל, היא סירבה לענות. מעניין מה זה אומר?".
אפשר לטעון שמדובר בהיסח דעת, אבל מי שמכיר את טראמפ יודע שאין דבר כזה “היסח דעת”. האיש שולט ברגעים הקטנים, במבטים, בתזמון. הוא יודע למי הוא מודה ומתי. והפעם, הוא בחר שלא להזכיר אפילו את שמה. האישה שמורגלת להיות ראשונה לכל נאום של בעלה ראש הממשלה, לכל קרדיט ולכל אזכור, נשארה הפעם בחוץ.
הכל צולם, הכל תועד. והכל נראה אחרת הפעם. גם בתקשורת הזרה לא קיפחו סיקורים לא מחמיאים לרעיית נתניהו, שלושה חשבונות מובילים שהגיעו למיליוני צפיות, התייחסו להתנהגות המוזרה של שרה נתניהו במהלך ביקורו של טראמפ. "שרה מעצבנת הוא נועץ בה מבט שיכול להרוג", "שרה נתפסה כשהיא עושה מחוות לא רגילות, האם הכל בסדר עם הגברת הזו?" או "שרה נתפסה בסיטואציה מתוחה בעצבנות מאיצה בבעלה".
נראה שטראמפ מודע לחוסר האהדה לה זוכה שרה נתניהו ולכן בחר שלא להזכיר או לציין את שמה בנאומו הארוך, בו לא שכח אף אחד. יתכן שמדובר באקט מקרי, ייתכן שמרים אדלסון שבקשר קרוב עם טראמפ, לחשה מילה או שתיים על אוזנו של הנשיא מהכרות רבת שנים עם שרה נתניהו. וייתכן שהכל פשוט תוצאה של תחושת בטן לאדם שניכר כי אינטואיציה משחקת אצלו תפקיד חשוב. כך או כך, טראמפ, שמחלק מחמאות לכולם, וידע לשבח אפילו את ארדואן וא־סיסי ופוטין, פסח הפעם על שרה נתניהו. וזה, אומר הכול.
נאומו של טראמפ היה לא רק מופע בידור פוליטי אלא גם מראה חדה לחברה הישראלית. שעה אחת של היסטוריה, רטוריקה ותיאטרון עם רגע אחד של שתיקה, שאמר יותר מכל המילים.
התרעות פיקוד העורף