גברת קינסי שפתה במקביל תה והגישה פודינג למתנדבים. קינסי צילם גם את אנגר, "לבדי", כפי שטען אנגר באחד מראיונותיו האחרונים. מאונן? "כך קראו לזה. האמנתי בחשיבותו של המחקר. לא הייתה לי סיבה לסרב. זה נגמר תוך עשר דקות".
אנגר האמין בקונספירציה בנסיבות מותו של פרסונס: "הווארד יוז ביקש מג'ק לעבוד עבורו וג'ק סירב. יוז היה מסוג האנשים שאינך אומר להם לא, או שאתה משלם מחיר".
לא היה אינטרנט; לא רשתות חברתיות; מי שצילם שחקניות קולנוע משתזפות בעירום במליבו וניסה למכור את הצילומים שלהן לצהובונים מעטים, סיכן יותר מאשר את שמו הטוב.
חוסר הצלחתו לעלות על מסלול הצלחה מסחרית מובהקת, עשה את אנגר לאיש צעיר וכועס, ואת כעסו על התעשייה - שלא חיבקה אותו אל חיקה אלא דחתה אותו ולא בנימוס - הוא הוציא בליקוט שקדני, קפדני, מחויב וכפייתי של כל השמועות, הפתקים, הרכילות, הפטפוטים, צילומי העירום החסויים, יציקות הגבס והזהב וצילומי המז"פ של כוכבים מתים בנסיבות פחות ממכובדות שהודלפו לו.
כאשר קריירת המשחק שלה נבלמה בחריקה ב־1944, תכננה ולז התאבדות פומבית; שוכבת על סדין לבן עטופה בחלוק קטיפה, מוקפת פרחים ונרות דולקים, בלעה ולז כמות קטלנית של כדורי שינה. הכדורים לא ישבו טוב עם ארוחתה המקסיקנית האחרונה. ולז רצה לשירותים, החליקה על קיאה ומתה מפגיעת ראשה באסלה.
הספר ראה אור בסוף שנות ה־50 בפריז, והשמועות עליו חלחלו לאמריקה. הניסיון הראשון למהדורה באנגלית היה עותק נתון בשקית נייר חומה שנשלח בדואר לביתם של הלקוחות. ניסיון להדפסה לגיטימית ראשונה ב־1965 נגנז ונאסר כחומר תועבה. הטאבו נשבר בנובמבר 1975.
בביקורת שהופיעה על הספר ב"ניו יורק טיימס" נכתב: "אם ניתן לומר על ספר כזה שיש בו קסם מסוים, זאת העובדה שלפנינו ספר שאין בו ולו עניין ראוי אחד". 50 שנה אחרי בכורת "Hollywood Babylon", יודע כל קורא רכילות מהי.
שתי נשותיו הראשונות של צ'רלי צ'פלין היו בנות 15 ו־16. בכפוף לחוק האמריקאי, קיום יחסי מין איתן הוא אונס. העדפותיו המיניות של צ'פלין הכריחו אותו להימלט לשווייץ, שבה חי עד מותו.
פיית'פול קראה ונתנה את הספר לג'אגר, שהשתמש בו כהשראה ל"סימפטיה לשטן". הצלחתו הגדולה של ספרו הראשון של אנגר, שהפך לקאלט וקריאת חובה, הביאה לספר שני בעל אותו שם שראה אור ב־1985. פעם נוספת הצליח אנגר למחזר את יתרונו כאומן חזותי. הספר היה חזק בתמונות וצילומים נדירים וחלש בטקסטים שהרוח יצאה ממפרשיהם.
50 שנה אחרי פצצת הסירחון שהטיל, ראוי להצביע על קנת' אנגר כאיש שהוריד אותנו לביבים ואמר לחיים. אנגר מת בגיל 96 בשנת 2023. הוא לא נענש על משובותיו.
התרעות פיקוד העורף